ס, ב

אלה שמות בנ"י והיינו כמארז"ל כשם שא"א לעולם בלי רוחות כך א"א לעולם בלא ישראל. וכמבואר ענין זה בת"א פ' בשלח בד"ה אכלוהו היום, כי רוחות אין פי' רוחות הנושבות כ"א הו"ק מזרח מערב כו' הם ו"ק שהם עיקר העולם שזהו גבול המקום ואם לא היו הרוחות לא היה בחי' מקום כלל אלא כמ"ש הנה מקום אתי שהוא בחי' ביטול כו' ורוחות אלו דהיינו ו"ק נתהוו יש מאין ע"י מי ברא אלה בחי' הפרסא כנ"ל המסתיר להיות מקום גשמי ו"ק. אמנם שרש ו"ק הגשמיים נמשך תחלה מבחי' ו"ק הרוחניים שהם מדות העליונות, והוא ענין אלה דנש"י שהם בחי' ו' מדות שבנה"א וזהו ענין ששה משמותם על האבן האחת כו' ע"ש. וזהו ויזכור ימי עולם וארז"ל דהיינו נש"י שהם ו"ק דאצילות הנק' אלה, ובהתלבשותן ביצי' נמשך מזה ו"ק דמט"ט הנק' אלה תולדות השמים כו'. אך הנה גם בבחי' אלה דנש"י יש בחי' מי ברא אלה, שעכ"ז נק' ג"כ בריאה יש מאין. והוא כי הגם ששרשם מאצילות אך באצי' יש ג"כ אבי"ע אשר בחי' בריאה היינו יש מאין. ויש שם ג"כ בחי' פרסא המפסיק שעי"ז נמשך יש מאין, ודרך כלל הוא ענין תפארת דאימא שנעשה כתר לז"א ובחי' פרסא, עד שאין ערוך בחי' הז"א לבחי' בינה, כענין והחכמה מאין תמצא, וכמ"ש בד"ה הנותן שלג בענין ועל ראשי החיות רקיע כעין הקרח וכתי' מבטן מי יצא הקרח. ואע"ג שלמעלה אמר דאצילות היינו גלוי ההעלם וא"כ איך שייך באצי' בי"ע, אפ"ל דהיינו כלים דאצי' שהם בי"ע דאצילות, אשר לגבי האורות שייך לקרותם בי"ע, אף שהם כלים דאצי' ונאצלו מן הרשימו, וזה כעין שיטת הר"מ מראקנטי שהביא הפרדס שער עצמות וכלים, או גם כעין שטת הפרדס עצמו שם, גם שבנשמה יש ב' בחי' הא' אתה בראת הב' בחי' מזלייהו ואתה משמרה כנז' בד"ה יונתי, והוא ענין מי ואלה. וענין מי ברא אלה היינו ג"כ התחברות ב' הבחי' יחד והוא ע"י לידת המדות מההתבוננות ונק' יציאת מצרים והיינו אלה מסעי בנ"י אשר יצאו מאמ"צ שהוא גלוי בחי' אלה כו', ועמ"ש בד"ה והיה מספר שזהו ענין פלג אלקים מלא מים שנפלג ונתחלק ההעלם דשם אלקים להיות בחי' מי ברא אלה, והוא ענין המשכת המוחין בהמדות בחי' נה"י דאימא נמשכין להיות מוחין לז"א. וכן פי' בעמה"מ ענין מי ברא אלה הוא המשכה מעלמא דאתכסיא בעלמא דאתגלייא וז"ל שער עולם התוהו פס"ב דל"ח ע"א כי זה היה חיבור אימא הנקרא מי כולל חמשים שער חירות המלבשת בסוד חופה לזו"נ אשר כללו הוא ו"ק וכלול מו"ק והם ופ"ו עולה אלה וזהו סוד שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה ובעוונות הרבים מיום החורבן נסתלקת אימא מעל בנין היינו מי מן אלה כו', וזהו סוד הקדיש יתגדל ויתקדש שמיה רבה כו' עכ"ל, וע"ש ש"ח פ"ט דמ"ז ע"ג ובשער קרית ארבע פמ"ב האריך בזה, ושער רישא דז"א פ"ב ופרק ל"ד דקמ"ב ע"ד. ועמ"ש בד"ה באתי לגני וע"פ הללוי' הללי נפשי. וזהו ג"כ ענין הנחת תש"ר לחבר בחי' מי בינה עם ז"א אלה כמ"ש ע"פ את שבתותי תשמרו שלא נדפס בלק"ת.

(תחת הגליון הי' בכי"ק^*: א"ת בניך אלא בוניך זהו אלה דנש"י בזכות אלה העדות ו"ק מדות שלמעלה מהחו"ב ושמן ימינו יקרא, שיורד ע"פ מדותיו, ו דוהנורא אל עליון).

(ע"ג הגליון^* בכי"ק: ברבות באיכה כ"א, ד' אילו זכיתם הייתם קורים אלה מועדי, ועכשיו על אלה וכו' היינו שאין יכולים לקיים בחי' אלה מועדי, גבי מעשה דאשה ושבעה בניה נז' ג"כ על אלה וכו' כי הוא בחי' מי ברא אלה, דס"ח ע"ב על אלה, אלה שני בני היצהר שהם ושנים זתים עליה, שהם ב' מזלות ונוצר ונקה המשפיעי' לאצי' ע' סד"ה מנורת זהב. וח"א ביטול קרבנות אלה תעשו במועדיכם אשר ע"י קרבנו' ריח ניחוחי כו' זח"א רכ"ח א' פקודי רל"ו ב').