קנג, ב

גרה בעולם הבריאה. ובפרדס ערך גר כתב שהת"ת לפעמים נק' גר ע"ד כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו. במשלי סי' כ"ז ח'.

אוה"ת וישב רסז, א

[zman_begin]דון [zman_end]

לא ידון, בשורש דון לשון דין ודיין, ועמו מדון ומדיינים שפירושו ריב, והנה ע"פ ומדיינים כבריח ארמון, משלי י"ח י"ט פירשו ברבות פ' קרח דף ע"ר דקאי על משה שהיה בעל דינו של קרח, כבריח ארמון שנאמר והבריח התיכון כו', א"כ זהו בחי' דין ששייך בתפארת קו האמצעי והיינו לפי שכלול מחו"ג ולפעמים מטה כלפי דין ג"כ, ועד"ז פירשו בענין עוז, ועמ"ש ע"פ ואם בגבורות שמונים שנה שפירשו בזהר בהשמטות דחלק א' סי' ע"ד דקאי על ע"ק וזהו ע"ד טוב ארך אפים מגבור, א"כ א"א נק' גבור, ועד"ז גבורתו של שמשון מפני הנזירות שער ראשו ופי' האריז"ל דנזיר מגיע בא"א שנאמר בו ושער רישיה כו', ויש להעיר דמצינו ידין לשבח ולמעלה, בפ' האזינו ל"ב ל"ו כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם, משמע הדין הוא למעליותא, והתרגום פי' ארי ידון ה' דינא דעמיה ופרענות עבדוהי צדיקייא יתפרע, משמע שידון דינם לרוב את ריבם, וכן פרש"י תלים נ"ד ג' ע"פ אלקים בשמך הושיעני ובגבורתך תדינני, תנקום נקמתי כמו כי ידין ה' עמו עכ"ל, א"כ לפ"ז לא ידון רוחי באדם, הוא ההפך מזה שלא ינקום נקמתו מהמקטריגים הקמים עליו, מיהו בפ' האזינו בחומש פרש"י כי ידין, כשישפוט אותן בייסורים כו' אך אף לפ"ז הרי ארז"ל מוטב דלידייניה וליתי לעלמא דאתי כו' והבחיי פ' האזינו פי' כי ידין ה' עמו יקח דין עמו מיד העוכומ"ז שהחריבו בהמ"ק כו'. והבחיי פ' בראשית פי' ידון ל' נדן שהוא נרתק כמ"ש בדה"א כ"א כ"ז אל נדנה, והבחיי הביא מדניאל סי' ז' ט"ו אתכריית רוחי אנא דניאל בגו נדנה, ופרש"י בתוך תיקו נרתק שלו כלומר נבהלה רוחי בתוך הגוף, ועד"ז פי' לא ידון רוחי שבחי' רוחי שנתלבש בתוך הנדן שלה שהוא הגוף של האדם לא יתקיים בו לעולם לפי שאינו ראוי לאותו הרוח, וזהו לא ידון רוחי, לא יתלבש הרוח בתוך הנדן, לעולם כ"א זמן קצוב מאה ועשרים שנה. ודברי הבחיי מצאתי קרוב לזה ברבות בראשית פכ"ו, שדרשו בשעה שאני מחזיר הרוח לנדנה, איני מחזיר רוחן לנדניהן. וענין נרתק בתרגום ע"פ שלף איש נעלו נרתק יד ימיניה. עמ"ש באריכות בפי' לא ידון רוחי בביאור ע"פ ואלה המשפטים בבוך תרט"ז.

אוה"ת בראשית כרך ז תתשעב, ב

[zman_begin]דם [zman_end]

עוי"ל בענין אדם א' דם כי דם פירושו ג"כ לשון דום לה', שהוא לשון תקוה ול' שתיקה, והיינו ע"ד קוה קויתי לה', גם י"ל דם לשון אדמה לעליון.

אוה"ת נ"ך כרך ג ע' א'רכ

[zman_begin]דעת [zman_end]

גם הנה דעת יש בו ב' שרשים הא' לשון ידיעה ומזה נמשך גם הרחמים והאהבה וכמו והאדם ידע שהוא חיבור ואהבה, ואתה אמרת ידעתיך בשם, והשורש השני ויודע בהם את אנשי סוכות בשופטים סי' ח' ט"ז ות"י ותבר עליהון ית אנשי סוכות, וכן וגבוה ממרחק יידע תילים סי' קל"ח ת"י ימאיך ורש"י פ' ייסר כמו ויודע בהם כו', הרי דעת לשון שבירה,