ס, א

בירור נה"ב ונק' ראשית אונו ע"ד לפני מלוך כו'. וא"כ יש ב' בחי' ראשית אונו הא' מצד נה"א חכמה דתיקון, הב' מצד בירור נה"ב. ואפשר שזהו פי' מרוב אונים, היינו התחברות תוהו ותיקון. ובהושע י"ב ג' כתיב ובאונו שרה את אלקים כו', ובפ' פקודי דרל"א סע"ב פי' מרוב אונים דא סטרא דימינא ואמיץ כח דא סטרא דשמאלא, איש לא נעדר סטרין דנגדין מתרין עברין, ופי' במק"מ ב' הרח"ו דהיינו תפארת. ויש להעיר לענין ואמיץ כח ממ"ש בענין יגדל נא כח, וע' מענין מרוב אונים במא"א אות ריש סמ"ה פי' אבא והי"נ שם הביא מהת"ז תיקון מ"ט דפ"ח ע"ב מרוב אונים דא כתר עילאה כו' וע"ש כל הפסוק וע' בלק"ת ר"פ יתרו.

והנה ביאור הדברים בענין מי ברא אלה נתבאר בביאור ע"פ אלה מסעי דתקס"ג מי הוא בחי' אין הבורא את היש שנק' אלה, כי מי היינו מה שאינו מושג, אלה היינו מה שמושג היש הנברא. והתהוות יש מאין היינו ע"י הפרסא המסתיר לגמרי ולא דרך השתלשלות. ועי"ז דוקא נעשה הנברא יש ומחודש, והפרסא שרשה מבחי' בינה וזהו מי בינה ברא אלה. ועמ"ש בד"ה והבדילה הפרוכת ששרש הפרסא המפסיק בין אצי' לבריאה שרשה למעלה מזו"נ דאצי' וכענין משלי שלמה ולכן מי דוקא שלמעלה מזו"נ ברא אלה, כי זו"נ היינו ממכ"ע ובינה סוכ"ע. וזהו ענין מבטן מי יצא הקרח כנז' בד"ה הנותן שלג. ועוד נתבאר מזה באריכות בדרוש חוה"מ פסח תקס"ג להבין ענין המסך כו' ואיך שבהתהוות בי"ע יש מאין יש בזה גדולת הבורא ית' יותר מבאצילות ע"ס דאצילות שהם דרך השתלשלות כו' וזהו שאו כו' מי ברא אלה דוקא. ועד"ז י"ל פי' מארז"ל ע"פ גדול ה' כו' אימתי גדול ה' כשהוא בעיר אלקינו, כי שם הוי' מורה על עולם אצי' יו"ד חכמה ה' בינה כו' ושם עדיין דרך השתלשלות אבל כשנמשך בעיר אלקינו בחי' מל' להוות ולחדש יש מאין בבי"ע ע"י הפרסא שבין אצי' לבי"ע, שם נגלה כח הא"ס ממש לחדש יש מאין ולא דרך ההשתלשלות, ואז נראה ונגלה גדולתו ית' בבחי' א"ס ממש וזהו אימתי גדול כו', כי ממל' דוקא נמשך יש מאין לפי שהוא בבחי' רוממות והתנשאות, ובזח"ג ד"ז ע"ב פי' שע"י יחוד שם הוי' ואלקי' נעשה השלימות והיינו גלוי כח בחי' מי בינה סוכ"ע להיות ברא אלה יש מאין, גם בחי' מי ברא אלה להוציא ממאמר המין מפלגך ולעילא כו' כנז' בד"ה ששים המה מלכות וסוף הביאור דוהיה מספר בנ"י,

(תחת^* הגליון הי' כתוב בכי"ק: אלה מסעי בנ"י היינו מ"ב מסעו' העלאה בחי' אלה לבחי' מי הפך סה"ע שהוא ענין מי ברא אלה המוציא בספר סה"ע, ואפשר שזהו לכולם בשם יקרא)

והנה כל הנ"ל זהו ענין התהוות בי"ע הנקרא אלה תולדות השמים והארץ יש מאין מבחי' מי כנ"ל וע"ז אומר המדרש פ' ויקהל, בזכות מי נבראו אלה תולדות השמים והארץ ובזכות מי הם עומדים, בזכות ואלה שמות בנ"י כו' והיינו שכללות נש"י נק' ג"כ אלה. וכמבואר בסבא דמשפטים דק"ה ע"א, מפסוק כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. והיינו בחי' אלה תולדות השמים והארץ הם שנבראו בבחי' יש ודבר נפרד ו"ק גשמיים עד שבהשתלשלות נמשך מזה בחי' כפירה באחדותו ב"ה כמו בחטא העגל אמרו אלה אלהיך כו' ויעקב אמר ליוסף מי אלה לפי שעתיד ירבעם כו' כו' וע' מזה בזהר ויחי רכ"ז ב' ובמק"מ שם. אכן בחי' נש"י ששרשן מו"ק דז"א דאצילות שכל א' כלול מששה כמנין אלה, שהם ו"ק רוחניים דרום בחי' אהבה כמ"ש באברהם הלוך ונסוע הנגבה צפון יראה מזרח בחי' קדם ומערב בחי' אחור והכל בבחי' העבודה האלקית וכן מעלה ומטה וע' בד"ה וארא אל אברהם גבי אחד כו' בת"א פ' וארא. וזהו דאלה תולדות השמים והארץ עומדי' בזכות