נט, א

תחת^* הגליון הי' כתוב בכי"ק: לענין מי ברא אלה דאלה החוקי' ע"ד שהקדימו נעשה לנשמע נק' מי גילה לבני רז זה א"כ ביטול דנשמע לאלה החוקי' וביטול דנעשה לבעל הרצון מי ברא מי גילה כו', גם ע"ד שנק' המצות שלוחי' ושלוחו ש"א כמותו כו' וזהו מי ברא אלה הדברים האל"ה אשר אנכי מצוך כו'.

מענין שאו מרום עיניכם. פי' זח"א ד"א ע"ב לבחי' המל' הנק' פתח עיניים והיינו כמ"ש בפ' אחרי דע"א סע"ב מאן פתח עיניים כד"א והוא יושב פתח האהל וכו', והיינו כמש"ש דצ"ה א' בענין פתחי לי. ויש לבאר זה ע"ד בחי' מפתחות החיצוניות הנז' בד"ה כי תשמע בקול, שהוא ענין מלכותך מל' כל עולמים ממכ"ע, ותמן תנדעון בחי' מי ברא סוכ"ע ע"ד מבין דבר מתוך דבר, ועיניים ראיה איזהו חכם הרואה את הנולד מאין ליש ופתח עיניים ממכ"ע, או כל החיות מאין ליש נק' רק פתח מפתחות החיצוניות, ולפ"ז פי' אלה היינו בי"ע. ובסה"מ סי' ס"ה פי' ע"פ מאמר הנ"ל ד"א סע"ב דאלה הוא שית דרגין לכורסייא ו"ק דבריאה, ויש לפרש ע"פ המדרש דאלה היינו אלה תולדות השמים והארץ כנ"ל, ואלה ו"ק הכלולים מו', ע"ד הנה מקום אתי, ברוך המקום, גם אלה לשון רבים ע"ש מה רבו מעשיך ע' זח"ג מ"ג א' ועמ"ש בד"ה וידבר אלקי' כו' וארא כו' שבחי' הרבוי וההתחלקות נמשך דוקא משם אלקים לכן אלקים לשון רבים אלקים קדושים הוא וזהו מי ברא אלה ש' אלקים כנז' בד"ה חרבות צורים בסידור, רבוי הכלים וצרופי האותיות וי"ל לכן פי' הסבא דנק' שמיה רבא י"ל רבוי הכלים, גם אלה לשון כח, עי' יומא נ"ד ב' מענין תולדות השמים והארץ, ברבות משפטים פ"ל קרוב לתחלת הפ' מענין אלה תולדות מלא וזהו ג"כ שאו כו' שלעתיד יהי' מלא ע"י מי מי ירפא לך. ועוד מענין שאו בפ' פנחס רכ"ג ב' שהוא ע"ד שאו שערים ראשיכם כו' שאו את ראש, והעלאה זו היינו לגלגלתם סכ"ע כך ע"י פתח עיניים יראו שמי ברא, א"נ שאו מרום לאפוקי מההסתכלות בגשמיות וכמ"ש רז"ל בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ועמ"ש בד"ה נחש נחושת, ועד"ז שאו שערים והאופנים מתנשאים.

המוציא במספר, פי' בזח"א ד"ב סע"א דקאי על מל' וכן פי' בפ' תרומה קס"ח רע"ב ודקע"א ע"ב. ועמ"ש מזה בד"ה וידבר דעשה"ד דפי' המוציא ל' המוציא מרה"י לרה"ר כי רה"י הוא עולם האצי' ואח"כ ומשם יפרד להיות טורא דפרודא כו'. ויש להעיר מברכת המוציא לחם ומענין מוציאם ממצרים. והנה הפרש בין ברא לענין המוציא ברא מאין ליש והוא בעולם הבריאה ואח"כ יצרתיו מההעלם אל הגילוי זהו המוציא כו', וכענין מ"ש ע"פ כי תקנה ע"ע ההפרש בין בורא שמים וארץ לקונה שמים וארץ, והקנין זהו כענין יציאה מרשות לרשות, וע' ד"ה מי יתנך מענין קונה. והנה הבריאה מי ברא סוכ"ע משם דוקא נמשך כח התחדשות יש מאין כנז' בד"ה ואתחנן בענין ובטובו מחדש, בטוב של עצמותו משם נמשך להיות מחדש, אבל המוציא מההעלם אל הגלוי זהו ע"י בחי' שהוא למטה מבחי' מי, שהוא בחי' מל' דרגא תתאה בחי' ממכ"ע, בע"מ נברא ומתחלה נבראו במאמר א' במחשבה א', א"נ במספר היינו ז"א כמ"ש הסבא תרומה ק"ה א'. ועמ"ש ע"פ המאמר פ' חיי שרה קכ"ג א' בענין פי' ספירות ותכלית יציאה המוציא הנ"ל צורך עלייה וזהו הקנין שיהי' העלאה מרה"ר לרה"י, והיינו בשבת עליות כו' לכן אז אומרים קונה שמים ע' דרוש ה' קנינים קנה, א"נ במספר ע"ד את מספר ימיך אמלא, דפי' בתו"א ס"פ משפטים ל' הארה, ובהסבא פי' מספר ז"א והיינו כשנפרש אי"ה אלה קאי נש"י ועז"נ ומספר את רובע ישראל.

לכולם בשם יקרא, פ' תרומה קס"ח ב' פי' ע"ד מונה מספר לכוכבים לכולם שמות