לב, ב

זמן, כך ממש אין אנו משיגים איך ומה יהיה מציאות ומהות חזק בלי שום גדר מקום כלל. לפי מה שביאר בעל העקרים במאמר שני פרק י"ז שהמקום הוא הריקות, כמו חלל העולם, א"כ אינו מושג כלל איך יהיה מהות בלי זה. ועכ"ז הרי הסכימו כל הפילסופים, שהמקום הוא בגבול, וכמ"ש בפרדס שער שישי ספ"ג בשם הפלסופים וז"ל וכבר הסכימו החוקרים כי מגלגל ט' ולמעלה אין מקום וגלגל השכל העשירי שהוא הקדש חונה בלי מקום עכ"ל. וכבר ביאר זה הרמב"ם ג"כ בפירוש במ"נ ריש חלק שני, ההקדמה הראשונה שמציאות בעל שיעור אחד אין תכלית לו שקר עכ"ל. וכולם מסכימים ע"ז ואין בזה מחלוקת. וכן כתב באוצר נחמד מאמר חמישי סי' י"ח וז"ל הקדמה אחת מה שאפילו בעלי הריב מודה שאע"פ שיאמר שאפשר ויכול להיות תנועות בזה אחר זה ר"ל בבא זה אחר סור זה בלתי תכלית מאחר שהבלתי תכלית אינו נמצא יחד עכ"ז הכל מודים שאי אפשר ולא יתכן שימצא בפועל וביחד רבוי בלתי תכלית לו שמאחר שיצא אל גדר הפועל ע"כ יש לו תכלית והמורה אף הוא הסכים להקדמה זו בראש ח"ב והחסיד בעל ח"ה ביארה במופתים בפ"ה משער היחוד ואין צורך לבארם הנה מאחר שאין מחלוקת בזה עכ"ל. והוא מ"ש בח"ה שם וברור^* הקדמה השנית כו' כי כל מה שיש לו חלק יש לו כל כו' עד כי כל מה שיש לו חלק יש לו תכלית מבלי ספק יעו"ש. ובמש"ש עוד הח"ה וכשנחלק כו' מן האישים מימי נח עד ימי משה ע"ה כו', כתב ע"ז בעל פי' מנוח הלבבות שלא דק כי זהו ענין בוא זה אחר סור זה כו' ע"ש. אך לדברי האוצר נחמד הנ"ל דק יפה כי זהו כמו עלות ועלולים עצמיים דהא אלו חסר אחד מכל המין כו' יעו"ש במאמר חמישי ססי' י"ח. ואין כאן מקומו כי לענין הנ"ל הכל מודים שאי אפשר שימצא בפועל וביחד רבוי בעל תכלית לו הן שיהיה גשם אחד אין תכלית לו הן שיהיו גשמים רבים אין תכלית למספרן כמ"ש במ"נ שם הקדמה א' ב' ע"ש. וכיון שכן הרי מופת זה הוא ג"כ שהריקות והמקום א"א שיהיה בשיעור אין תכלית וא"כ נצייר שבכלות עובי הרקיע הנה חוץ לכיפת הרקיע אין שם שום בחינת מקום ולא ריקות כלל ואין השכל מקבל זה איך יתכן זה דא"כ איך ומה הוא חוץ לכיפת הרקיע כי לדעתינו הענייה והשפלה אי אפשר ענין כזה כלל כמו שאי אפשר שיצייר האדם שחוץ למחיצת וחומת העיר לא יהי' שום בחי' מקום ולא ריקות. וכך א"א לצייר שחוץ לכיפת הרקיע יהיה כזה, דמה לי מחיצת ביתו מה לי מחיצת הרקיע, ועכ"ז מוכרחים אנו להודות שכן הוא. ולפי שאינו מושג ומובן בשכל ארז"ל שאסור לשאול מה שלמעלה ומה למטה מה לפנים מה לאחור כמבואר במשנה וגמרא רפ"ב דחגיגה ולמדו זה מקרא ולמקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל ואי אתה שואל מה למעלה מה למטה כו', וע"ש בפרש"י די"ב תחלת עמוד א' דקודם שנברא העולם היה גם חלל העולם ע"ד שהוא עכשיו חוץ למחיצתו. ור"ל שלא הי' כלל בחינת מקום גשמי, ואם כן כמו שאתה מוכרח להודות שיש מציאות ומהות שלמעלה מגדר מקום אע"פ שאין השכל משיג כלל איך ומה הוא, כך יש להודות ולקבל שיש מציאות ומהות שלמעלה מגדר זמן. ואף שהשכל אינו משיג איך ומה הוא, זה אינו קושיא דכמו שאי אפשר שהנברא ישיג מהות הבורא כך אי אפשר שישיג ענין שנותיו עד"מ שהוא ענין מה שלמעלה מהזמן, וכמ"ש במנוח הלבבות שם וז"ל ואין להקשות משנות הש"י שהוא ושנותיו לא יתמו כי שם אין פירוד וחילוק שהכל דיבוק אחד ולא יתכן לומר על קצות משנותיו חלק כי הם בלתי מתחלקים בפועל רק במחשבה כו', ועוד כי הזמן אינו דבק בו ואיננו נופל תחת הזמן ואין שייך בו זמן כי הזמן נברא עכ"ל. הלכך מה שאין מושג ומתקבל בשכל ענין למעלה מהזמן אין זה שייך לקרות מופת על המנע ענין זה כמו שמה שאין מושג בשכל בחי' אלקות