ו, א

יורה שיש להם מכריח ואין להם יכולת לשנות תפקידם כמ"ש בשער הבחינה פ"א וז"ל והעילה בזה שהדבר שהוא עושה מעשה אחד תדיר מורה שמעשהו אינו לרצונו כו' ויש לו מכריח שמכריחו על המעשה ההוא ואין לו יכולת לשנות ממנו עכ"ל שאלו היו ברשות עצמם היו יכולים לשנות את מהלכם ותפקידם ומזה נראה בחוש שיש יוצר ובורא וכולם עומדים על משמרתם כאשר העמידם הבורא ית' שמו. מ"ל. וכ"כ בספרי^* פ' האזינו. ד"א האזינו השמים והארץ, אמר לו הקב"ה למשה אמור להם לישראל הסתכלו בשמים וארץ שבראתי לשמשכם שמא שינו את מדתם או שמא גלגל חמה אינו עולה אלא מן המזרח ומאיר לכל העולם כולו ולא כענין שנאמר וזרח השמש ובא השמש כו', הסתכלו בארץ שבראתי לשמשכם שמא שינתה את מדתה שמא זרעתם ולא צמחה כו' הובא בר"ח שער היראה רפ"ג. ויש לפרש ע"ד מ"ש הח"ה שהדבר שהוא עושה מעשה אחד תדיר מורה כו' וזהו שמא שינו את מדתן כו'. וכמ"ש המ"ל שמזה נראה בחוש כו' כנ"ל. וזה מופת בפ"ע לבד מופת ההרכבה והחבור כו') כדכתיב האומר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתום באיוב סי' ט' פסוק ז', וכתיב תשת חשך ויהי לילה תלים סי' ק"ד (פי' מ"ה מביא ראיה שהשתנות הזמנים ע"י זריחת השמש וכוכבים ובואם הוא לתועלת כי על זה נזכרו שם כתובים אלו, א"נ מביא ראיה שמצד זה יש להביא ראיה על מציאות הבורא ית', כי על זה אמר איוב ודוד הפסוקים שבאו לספר מעשיו ונפלאותיו לראיה שהוא נמצא חכם יכול בחכמה ויכולת בלתי תכלית עכ"ל, והמ"ל כתב האומר לחרס היינו לשמש ולא יזרח בלילה ובעד כוכבים יחתום חותם וסותם בעדם שלא יאירו ביום, וזה ראיה שהכל מאתו יתברך הן מה שיאירו והן מה שלא יאירו, ומצאתי בספר הכוזרי מאמר חמישי סי' יו"ד וז"ל וזכר תועלת הלילה (פי' האוצר נחמד וז"ל והוא אומרו השמש ידע מבואו ר"ל שקיעתו ומלת ידע פירושו שהוא בכוונה מאתו יתברך שהשמש ישקע מן הארץ וימש חושך עכ"ל הא"נ) ושהוא בכוונה מאצלו לא במקרה ולא תהו במעשיהו (פי' הא"נ ר"ל שאין שום דבר במעשיו שלא יהיה לתועלת עכ"ל הא"נ) ולא במקריים התלויים במעשהו כי הלילה הוא זמן העדר השמש (פי' הא"נ ושמא תאמר עם היות שאין תהו במעשהו אמנם הלילה אינה שום מעשה רק העדר בלבד, ומאחר שהשמש עשויה להאיר כל כדור הארציי מסביב ולא יבצר א"כ שיהיה סובב והולך סביב הארץ, ואז בהכרח שיהיה חצי הכדור חושך וחציו מאיר, וכשהוא שוקע מבני אופק זה, באותו הרגע עצמו עולה על בני אופק שכנגדו, אין הדבר כן ואין הלילה במקרה הנמשך מן עליית השמש על אופק שכנגדו, כי יד ה' לא תקצר ואם חפץ ה' היה קובע עוד מאור גדול כמו השמש ויהיה ברחוק מדת חצי גלגל מן השמש, ואז אם מאור אחד שוקע השני עולה, עד שיהיה תמיד יום לכל שוכני ארץ, ואפילו הירח לא נקבע להאיר כל לילה ולילה רק לפעמים אינו מאיר כלל כמו בתחלת החדש ובסופו.

ובשאר ימי החדש מאיר קצת מן הלילה בתחלתו דהיינו קודם חצי החדש ובסוף הלילה לאחר חצי החדש וכל הלילה בחצי החדש עכ"ל הא"נ) אבל הוא עם זה מכוון לתועלת (וצ"ע א"כ לע"ל והי' אור הלבנה כאור החמה ולעת ערב יהיה אור, ויתבטל התועלת, וי"ל דשאני עוה"ב שאין בו אכילה ושתיה א"כ גם שינה אין וא"צ ללילה ועוד דמ"מ ואור החמה יהיה שבעתים כו') (ר"ל עם זאת הפעולה שהשמש עולה על בני האופק שכנגד מתחת היתה כוונת הבורא שיהיה תועלת בשקיעות אף למקום ההוא ששקע ממנו, או"נ) כמו שאמר תשת חשך ויהי לילה (כי כבר זכרו הטבעיים מתועלת הלילה לבריאת בני האדם ולגידול הצמחים ושיח השדה ואלו היה השמש מתמיד על הארץ היה שורף כל יבולה מחמת חומו המתמיד והאדם וכל בעלי