נח, ב

תחת^* הגליון (מכי"ק): מי ברא אלה דנשמו' היינו מהתבוננו' נמשכי' המדות ביטול היש לאין מעלה אלה תולדות וכו' ותכלית דרצוא השוב ע"י אלה המצות עד"ז ענין מי ברא אלה דתומ"צ שזה שישתלשלו המצות בגשמי' נמשך מבחי' מי כו'

וזהו המוציא במספר צבאם מספר היינו זו"נ שבהם ועל ידם נמשכו התולדות

והנה פי' אלה היינו ג"כ ששה מדות שהם כלולים מששה כחשבון אלה, והוא שאע"ג שהכח להתהוות יש מאין נמשך מבחי' מי שהוא בינה שממנה נמשך החשמל המסך והפרסא, עכ"ז ההשפעה נמשך מבחי' ו"ק שהן המדות שהפרסא והמסך מלבשת אותן, וכנודע מענין ששת ימים עשה כו' והיינו כמו שאנו רואים ההתחלקות בפרטי מיני צומח יש פירות מתוקים ויש מרים ויש ממוצעים אשר שרש המתיקות נמשך מהחסד והמרירות מהגבורה כו' (כמ"ש בזח"ב שמות ט"ו ב' בענין שהקדים מתוקים ומרים), והנה ו"ק אלו בהשתלשלותן למטה מתחלקים לריבוי בחי' שונות אין קץ כי בחסד יש ג"כ ו"ק וכן בגבורה כו' וגם הם מתחלקי' לריבוי בחינות, וזהו המוציא במספר צבאם, והוא מה שאנו רואים בדצח"מ שאין שום א' דומה לחבירו אין לך עשב שאין לו מזל כו' וכן בחי ומדבר, ויש לכל א' שורש ומקור בפ"ע, והוא ע"י התחלקות פרטי המדות לבחינות רבות אין קץ, וזהו ע"י שהמשכת החיות מסוכ"ע מבחי' מי נמשך ע"י אלה שהם הו"ק שעי"ז המוציא במספר כו' וזהו כי אראך שמיך מעשה אצבעותיך כמו שפעולת האצבעות לפרר ולחלק הדבר לחלקים רבים. והנה המוציא ההא הוא ה' עילאה בחי' מ"י הוא המוציא במספר שהוא ז"א ונוק' צבאם, וכמ"ש בזח"ב משפטים ק"ה א', מאי במספר כו' אילנא רבא ותקיף כו' ומספר שמיה, דהיינו ז"א, ובמא"א אות מם סעיף מם פי' מספר הוא הדעת, והיינו כי דעת כולל ה"ח וה"ג שהם נמשכים ומתחלקים לריבוי בחי' אין קץ וכמ"ש בזח"ג קל"ו א' ע"פ ובדעת חדרים ימלאון חדר היינו חסד דין רחמים שהם נמשכי' ע"י הדעת כו'. ועמ"ש עוד מענין מספר ע"פ והיה מספר בני ישראל, ועיין מזה בהרמ"ז פ' במדבר דקי"ז סע"ב שבחי' המספר הוא במקום גילוי האורות והיינו בחי' עלמא דאתגלייא כו', וזהו המוציא במספר, המוציא היינו המשכתם מעלמא דאתכסייא בעלמא דאתגליא הוא במספר כו', וע' עוד בפי' במספר בזח"א בראשית ד"ב סע"א ובפ' תרומה דקס"ח רע"ב ודקע"א ע"ב, ועמ"ש בד"ה וידבר אלקים כו' אנכי כו' דפי' המוציא כענין המוציא מרה"י לרה"ר, וכך הוא כאן בענין המוציא במספר מה שנמשכים מאצי' לבי"ע להיות נבראים יש מאין כי אצילות הוא בחי' עולם האחדות ונק' רשות היחיד איהו וגרמוהי חד, ובי"ע שם רה"ר טורי דפרודא כו'.

ועוי"ל בפי' המוציא במספר צבאם, דהנה השל"ה בפ' במדבר הקשה בענין מ"ש שאו וכו' במספר, הלא בדבר המדוד אין שורה ברכה וכו' וע"ש מזה כי יש שני עניני מספר, עד ויהיה דבר שבמנין ולא יהיה בטל והמכוון כמו שאנו רואים שיש חשיבות בדבר שדרכו למנותו ולספרו שהוא דבר חשוב ואינו בטל בששים ואפילו באלף לא בטל כדאיתא במשנה פ"ג דערלה ובגמ' פ"ק דביצה ד"ג סע"ג. וכך הענין למעלה שאע"פ שיש נבראים רבים לאין קץ ותכלית וקס"ד שאין חשיבות כל א' אצל הקב"ה כ"כ עד שישגיח על כל פרטי הדצ"ח בהשגחה פרטיות כ"א על המין כולו כמו שזהו דעת הפילוסופים. ולהוציא מדעת זו כי אם שיש השגחה פרטיות אפילו בדצ"ח וכדפירש"י בחולין פא"ט דס"ג ע"א ע"פ ומשפטים תהום רבה, על זה אמר המוציא במספר צבאם, שהרי הם כמו את שדרכו למנות שהוא דבר החשוב מאד וכך כל נברא חשוב אצלו ית' להשגיח עליו בפרטיות, ועד"ז נאמר מונה מספר לכוכבים, שהם כמו דבר שדרך למנותו ולסופרו.