קה, א

[kitzur_begin]והחלק הראשון ודאי שקר שהרי אנו רואים ברואים רבים שהם הווים ונפסדים. החלק השני ג"כ שקר, שאם היו כל הנמצאים נופלים תחת ההויה וההפסד היה ההכרח שכבר יפסדו כולם, א"כ יתחייב בהכרח האופן השלישי שיש נמצא אחד מחוייב המציאות והוא המחי' ומהווה כל הנמצאים, והוא הבורא. וזהו שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה כו'. [kitzur_end]

ויש לעורר להבין דבריו דלכאורה למה האריך לסתור האופן השני מן והאפשר במין כו' וראוי שיפסדו כו', הלא הדבר מוכחש מתחלתו ומעיקרא דדינא פירכא שאם היו כל הנמצאים שבעולם נופלים תחת ההוויה וההפסד, א"כ הם כולם מחודשים אחר ההעדר, ומי חידשם, כמ"ש כל המפרשים, שכאשר נאמר כפי האמת שהעולם יחודש אחר שקדמו ההעדר ממילא פשוט שיש מחדש והוא הבורא יתברך וכמ"ש בח"ה שער א' רפ"ה כי הדבר אינו עושה את עצמו כו', וי"ל שכוונתו לדחות מה שדחה הח"ה^* שם פרק ששי וז"ל וכיון שכן הוא ונמנע שיהיה הדבר עושה את עצמו צריך שיהי' לעולם עושה שהתחילו וחדשו, וכ' המ"ל^* וז"ל רק שעדיין יש לבעל דין לומר שמא העולם אין לו תכלית והתחלה, רק מחובר ממחובר והולך כן עד לאין סוף, ולדחות זה אמר הח"ה ומפני שהתברר כי ההתחלות א"א שיהיו מאין תכלית לתחילתם, מן הדין שיהיה לעולם תחלה אין תחלה לפניה, וראשון שאין לו ראשון, והוא אשר יצרו וחדשו מאין דבר, לא בדבר, ולא על דבר וכמ"ש הכתוב בענין הזה ישעי' סי' מ"ד אנכי ה' עושה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאתי עכ"ל, והמ"ל* פ"ה גבי וברור ההקדמה השנית כתב וז"ל, ועיקר ההקשות וההכרח בברור הקדמה זו באמיתות אינו אלא מפני שכל מה שאנו רואים שהוא מסובב מסיבה ואי אפשר למסובב מבלתי הסיבה ואם לא היתה הסבה לא הי' המסובב ע"כ הסבה חזקה וקיימת לבלתי תכלית או יש לסבה ההיא סבה ולסבה סבה עד שמגיע לסבה ראשונה חזקה וקיימת עד בלתי תכלית דאל"כ כשל עוזר ונפל עזור, שכיון שרואין למסובב תכלה והעדר בלא סבתו איך יצייר מעמד סבתו בלי שרש קיום ויתד שהכל נתלה עליו כי אין זה אלא כמשלשל וקושר חבל בחבל וחבל בחבל לתלות משא מה שאי אפשר לו אלא שהחבל עליון יקשר ביתד במקום נאמן לא ימוט וזה הוא מושכל ראשון והוא נכלל במאמר שכתוב שכל מה שיש לו תכלה יש לו תחלה עכ"ל יעו"ש. וזהו עצמו כוונת הרמב"ם באמרו שאם היו כל הנמצאים היו נופלים תחת ההויה וההפסד, ר"ל שנתהוו השמים והארץ אלו, משמים וארץ שקדמו להם שנפסדו ומהם נתהוו אלו וכמש"ל שמא העולם אין לו תכלית והתחלה רק מחובר ממחובר כו' א"כ היו כל הנמצאים שהיו בעולם אפשרי ההפסד, וכמו שבאמת נפסדו ונתהוו אחרים במקומן, וא"כ היה מההכרח שיפסד הכל ולא ישארו אחרים במקומן, כי איך יתקיימו הנמצאים זא"ז זמן בלתי מוגבל, ומי יכריח מציאותן, כיון שהממציא הוא אפשר ההפסד, והאפשר במין א"א מבלתי היותו כנ"ל. והוא כמ"ש המ"ל ע"כ הסבה חזקה וקיימת לבלתי תכלית כו' דאל"כ כשל עוזר ונפל עזור כו'. והתימה שלא הביא כן מדברי הרמב"ם במופת הזה שדבריו חזקים ובריאים יותר מטענת דאל"כ כשל עוזר ונפל עזור, אלא משום שמוכרח שהאפשר יצא לפועל בזמן בלתי בעל תכלית וכנ"ל.