נח, א

שכשהתאוה היא בלבו אז אין בה עדיין שום צירופי אותיות כלל, ואח"כ כשמהרהר אותו במוחו אז מהרהרה בצירופי אותיות כו' והאותיות המלבישים אותה נק' לבוש החשמ"ל כנ"ל וד"ל. והמסך הב' הוא בין בריאה ליצירה שמבדיל ומפסיק בין בריאה ליצירה כו', והמסך הג' הוא המבדיל ומפסיק בין יצירה לעשיה וד"ל. וזהו מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית דייקא שכל המינים שבבי"ע כמו תפוחים ורמונים ואתרוגים כו' כנ"ל לא היה כלל מהותם באצילות שהם מתחדשים מאין ליש ממש פי' שמהות היש לא הי' כלל מהותו תחלה בהאין, שהוא אצילות כ"א נתחדשו ממש להיות יש גמור מה שלא הי' בהאין תחלה כנ"ל וזה עושה המסך והפרגוד כו' כנ"ל, ולכך ניכר יותר גדולת א"ס ב"ה מדברים תחתונים שהם בי"ע שמתחדשים מאין ליש ממש כנ"ל, מן התהות עולמות הנאצלי' ששם הוא בחי' השתלשלות עילה ועלול, והיה מהות העלול תחלה בהעילה בהעלם כי יש בכלל מאתיים מנה כנ"ל, ורק אח"כ יורד ומתגלה כנ"ל, והוא אדרבה ירידה אליו ב"ה, וגם אין שם בחי' התחדשות כלל כי לא שייך למנות מזמן התהוות הנאצלים כי הם בחי' אלקות ואחדות עם המאציל ב"ה שהם^* ג"כ בחי' קדמון כנ"ל) שהם בחי' עצמות המאציל ב"ה, כמשל השכל ומדות של עצמות הנפש שאף שהם מגלין עצמות הנפש לא נחשבו לדבר בפ"ע כלל (כנ"ל שלא שייך לומר ל' השתחוואה וביטול בהדבור והמחשבה שהם א' עם הנפש כנ"ל וד"ל) כמ"כ כל האצי' הוא רק בחינת השפעת המאציל ב"ה וד"ל. משא"כ בהתהוות עולמות בי"ע שהם מתחדשים מאין ליש ממש שלא היה קודם הבריאה מהות היש בהאין שהוא אצי' כלל כ"א אח"כ מתחדש ממש הבריאה להיות יש ממש מה שלא היה קודם לכן כנ"ל וד"ל, ולזה מונין הזמן של התחדשות הבריאה כו' זמן ו' אלפי שני כו' וד"ל. (וזה ההתחדשות עושה המסך כנ"ל וד"ל). ולכך כתי' בברכי נפשי רק דברים תחתונים דוקא שמספר גדולת א"ס ב"ה והוא ניכר יותר מדברים תחתונים כדכתיב שם זה הים גדול כו' הכל דברים תחתונים כו' שאף שהם תכלית ההסתר שהם יש גמור (ונעשי' ע"י מסכים המסתירי' רבי' כנ"ל), אך בזה הם קרובים יותר מצד שניכר עוצם גבורתו ית' בהם שמחדש הבריאה להיות יש מאין מה שלא היה תחלה מהות היש בהאין כנ"ל וד"ל ובזה ניכר גבורתו ית', שהן הן גבורותיו שיכול לשפול מלמעלה מעלה ולהתצמצם בגשם ממש, כמו מתיקות התפוח הגשמי שנתצמצם מאד כו' להיות מתיקו' גשמיי' וכן כל הטעמים שבכל המינים גשמיי' והדר הכל גבורותיו ית' שיכול להתצמצם כ"כ (ע"י מסכים רבים כנ"ל)^*, ועוד יש טעם מה שקרובים יותר העולמות בי"ע שמתחדשים מאין ליש אליו ית', והוא מפני ששרשם הוא נעלה מאצי' כי התהוות העולמות בי"ע הוא משבירת הכלים כו'. ושורש של שבירת הכלים שהוא עולם התוהו היה בעקודים ונקודים כו' (וממנו סבת היש מאין לכך קרובים יותר וד"ל) והוא ס"ג שלמעלה מש' מ"ה שהוא אצילות שעתה שהוא עולם התיקון שהוא ברודים וד"ל^*. וזהו ענין מי ברא אלה מי היינו בינה שממנה נמשך המסך שבין אצילות לבריאה כו' כמ"ש בע"ח שער מ"א, והיינו לפי שבינה היא כתר לז"א שבחי' הז"א לגבי הבינה הוא ע"ד והחכמה מאין תמצא כו' לכך ממנה דוקא נמשך הכח הזה שיהי' התהוות יש מאין ולא דרך השתלשלות שהכח הזה נמשך מבחי' הכתר והמשקיף כו', ולכן מי דוקא ברא אלה שהוא ענין ההתהות יש מאין, וכמו המשל שנמשך ג"כ דוקא ממי שהוא חכם גדול כענין משלי שלמה וכמ"ש מזה בתו"א פ' לך לך בד"ה והבדילה הפרוכת לכם כו', ומ"מ ההמשכה ע"י זו"נ ממכ"ע היינו אלה תולדות השמים והארץ רק שסוכ"ע נותן כח שיומשך מזה היש, ועמ"ש מזה ג"כ בביאור ע"פ יביאו לבוש מלכות