קד, ב

יצא האפשרות לידי פועל בזמן בלתי גבול, וא"כ היה ראוי שיופסדו כולם.

וביאור הדבר כמו שהאדם אפשר שלא יחלה כלל ואפשר שיחלה, ואפשר שיתקיים רק ששים שנה ואפשר שיתקיים שמונים שנים ויוכל להיות שיחיה שמונים שנים ולא יחלה. ולא יצא האפשרות שיחלה ושימות בששים שנה, אל הפועל, אבל יצא כן לפועל באיש אחר, ולכן לא יזדמן שלא יצא אפשרות זה לפועל בכל אישי העולם אף בדור אחד בזמן מוגבל שלא יחלו כולם ולא ימותו אף פחות מששים שנים וכ"ש שמונים, וכ"ש וק"ו שבלתי יתכן שלא יצא האפשרות לפועל בהמין שהוא בזמן בלתי מוגבל והרי אפשר ההפסד בהם הוא כמו אפשר של החולי באדם, שהגם שאפשר שלא יחלה לא יתכן שלא יצא לפועל האפשר שיחלה אף בדור אחד שהם אישים במספר, וק"ו בן בנו של ק"ו בדורות בלתי גבול שכולם כל דור אפשר ההפסד וההפסק ולא יצא זה לפועל אף בדורות בלתי גבול זה נמנע.

ועי' בכוזרי מאמר חמישי סי' י"ח ספ"א בפירוש האוצר נחמד שם נאמר לבעל הריב אלו חסר אחד מכל המון הריבוי העצום לפני אלף או אלפים דור מן אבות או אמהות כו', הימצאו כל המון הנולדים שלפנינו ע"כ שיאמר לא עכ"ל, וא"כ לענינינו איך לא יזדמן שיחסר במין אחד עכ"פ ואז היה מההכרח שלא ימצא כל המין, ועוד כ' קראשקש כי אין זה אפשר בלבד אלא היה מחוייב שיפסדו כולם שהרכבתם היא סבת הפסדם, ועוד זאת כי הם בעלי גבול ומצד עצם הבעל גבול מוכן להפסד ולהפסק הכח שהרי הבע"ג הוא היפך מבחי' בלתי הפסק הכח בלי גבול שהם דברים סותרים, אלא שהרמב"ם הסתפק את עצמו שאף אם נאמר שהם רק אפשרי ההפסד, די לנו משום שהאפשר הזה בלתי אפשר שלא יצא לפועל בזמן בלתי מוגבל אבל באמת הבע"ג וכ"ש המורכב הוא מחוייב ההפסד היינו שיופסק כחו זה לגמרי כיון שהוא מוגבל) וראוי שיפסדו, רוצה לומר הנמצאות כולם בהכרח, וכשיפסדו כולם מן השקר שימצא דבר כי לא ישאר מי שימציא דבר ולזה יתחייב שלא יהי' דבר נמצא כלל, ואנחנו נראה דברים נמצאים והנה אנחנו נמצאים, א"כ יתחייב בהכרח בזה העיון אחר שיש נמצאות הוות ונפסדות כמו שנראה, שיהיה נמצא אחד לא הוה ולא נפסד, אין אפשרות הפסד בו כלל אבל הוא מחוייב המציאות לא אפשר המציאות ולולי הוא לא היה נמצא כלל שום נמצא מהנמצאים שמים וארץ וכל אשר בהם. נמצא זה כדרך מ"ש אאזמו"ר נ"ע בפי' הפסוק שאו מרום עיניכם כו' מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר, דמזה שאנו רואים שאין הפסק לקיום הנבראים אנו רואים כח השופע מא"ס ב"ה וזהו מי ברא אלה והוא מ"ש הרמב"ם שמזה יתחייב שיהיה נמצא אחד מחוייב המציאות, ולולי הוא לא היה נמצא כלל שום מצוי כו'. ונרויח ממופת זה הכרח שגם עתה בכל יום ע"כ נשפע כח וחיות מהבורא יתברך הנק' בלשון הפלוסופים מחוייב המציאות, לכל הנמצאים זולתו הנקראים אפשרי המציאות שהוא הנותן כח להיות איש לא נעדר.

[kitzur_begin] קיצור. הנמצאים אינם יוצאים משלשה אופנים. האחד שהם כולם קדמונים, הב' שכולם מחודשים, השלישי שמקצתם מחודשים ויש נמצא קדמון.[kitzur_end]