צד, ב

בסידור גבי ודרך רשעים יעות, וע' מענין ולקחתם אגודת אזוב ברבות בא פי"ז.

בפרדס ערך אגודה כתב פירוש כן נקרא כל האצילות כשהוא במלכות ונקרא כך מפני שבה מתאחדים ומתחברים כל הספירות והיא הקושרת כולם יחד, ומפני זה לולב א"צ אגד מפני שהוא מיוחד אל האתרוג ואגדו עמו, וס"פ צו פי' בפסוק ואגודתו על ארץ יסדה כי כל האצילות מיוחד ביחוד נקרא אגודה כדפירשנו עכ"ל, ועיין בגמרא פ"ק דסוכה די"א ע"ב דרבי יהודה ס"ל לולב צריך אגד דיליף ולקחתם דגבי לולב מולקחתם אגודת אזוב, ועיין בחידושי הריטב"א שם שהקשה מאזוב דהזאת מי חטאת דקי"ל במסכת פרה שאם לא אגדו כשר, ותירץ דדוקא אזוב דפרה א"צ אגד. והנה גם לר' יהודה א"צ אגד רק השלשה מינין ולא עם האתרוג ח"ו, וק' א"כ איך יליף גז"ש ולקחתם כיון דפרי עץ הדר לכ"ע א"צ לאגדו ע"כ לא דמי לאגודת אזוב. ויש ליישב. ונראה לומר כי הנה המדות נק' ענפין מתפרדין כמ"ש בפ' חיי שרה קכ"ג א' גבי מאה שנה כו' ושבע שנים, והאגד הוא לקשרן ולחברן יחד ע"ד עושה שלום במרומיו בין מיכאל לגבריאל. אמנם ענין היותן ענפין מתפרדין זהו רק חיצוניות המדות, אבל המינין שבלולב הם פנימיות המדות דהיינו המדות הנמשכין מהמוחין ומתפשטין בהמדות והוא ע"י הדעת שהוא קיום המדות וחיותן, ופנימיותם הם מיוחדים בעצמן בתכלית מבלי שיצטרך לאוגדן ולקשרן, ועמ"ש בת"א פ' תולדות בביאור ע"פ מים רבים בענין רבקה של שלש שלש בקר כו' ע"ש, גם זהו כענין ההפרש בין אתכפיא לאתהפכא, שמה שצריך לקשרן בעל כרחן היינו ע"ד אתכפיא, אבל כאשר כבר אתהפכא חשוכא לנהורא ממילא הם מיוחדים. וע' בסידור שער הלולב שכל המינים שבלולב מורים על היחוד שלכן הלולב הוא כפות שאין עליו מתפרדים כשאר אילנות, ובהדס ג"כ תלתא בחד קינא, כ"ז מורה על יחוד המדות וביטולן לא"ס ב"ה, והיינו ע"י התשובה בעשי"ת שהוא אתהפכא חשוכא לנהורא. ואמנם הלולב עם האתרוג לכ"ע א"צ אגד כי עצם היחוד הוא ודאי ממילא וכנז' בפ' חיי שרה דקל"ג א' גופא ואתתא מילייהו בלחישו ולכן תפלת ערבית רשות. גם כמו עד"מ למטה היחוד שבין איש לאשתו לא נקרא רובא דתלוי במעשה אלא חשוב ממילא הוא בא כמ"ש התוספת ר"פ בתרא דיבמות דקי"ט ע"א ד"ה ר' מאיר היא, ועיין בפ' בראשית ד"ט ע"א ע"פ והוא כחתן יוצא מחופתו כו' ואין נסתר כו' ע"ש הטיב, ומשם יובן גם הטעם דלולב א"צ אגד.

[zman_begin]אגז [zman_end]

אל גנת אגוז ירדתי שיר ו' י"א, בפ' בראשית די"ט סע"א שלמה מלכא כד נחית לעמקא דאגוזא (היא הקדושה וקליפה בכללות אחד כי המוח של האגוז היא הקדושה וד' קליפות שעליה הם ד' קליפות, מק"מ) דכתיב אל גנת אגוז ירדתי, נטל קליפא דאגוזא ואסתכל בכל אינון קליפין, וידע דכל אינון ענוגין דהנהו רוחין קלפא דאגוזא לאו איהו אלא לאתדבקא בבני נשא ולאסטאה לון דכתיב ותענוגות בני האדם שדה ושדות עכ"ל, ומ"ש המק"מ היא הקדושה והקליפה בכללות אחד י"ל ע"ד שפי' במ"א אות א' סעיף למד וז"ל אגוז הוא היסוד וכן גימ' טוב בין דדכורא בין דנוקבא והעיקר הוא יסוד דדכורא וצריך להעביר ג' קליפין דאגוזא הערלה והפריעה ואטופי דדמא עכ"ל, נמצא כמו שאבר האדם נברא האבר עם ג' קליפין אלו יחד ובריאתו כך ע"ד אשר ברא אלקים לעשות לתקן כמ"ש במדרש פ' בראשית פ' י"א ובפ' משפטים, והובא בד"ה למנצח על השמינית, כמ"כ הוא ענין פרי האגוז שצמיחתו בקליפין הנ"ל כדי שישברו הקליפות ויתגלה הפרי הגנוז, והוא ענין התגלות העטרה שהוא ענין אהבה המסותרת אור הגנוז. ועמ"ש ע"פ הגידה לי שאהבה נפשי. עוד