נז, ב

מהשמש כו', והיא מאירה על הארץ וד"ל. וכמ"כ הוא התלבשות השכל בהמשל שאור השכל מאיר מתוך המשל כנ"ל שזהו ג"כ נק' אור הנכפל שהוא ג"כ בחי' מסך כנ"ל וד"ל. וכן התלבשות השכל בחידה כמו חידתו דשמשון מאוכל יצא מאכל כו' ג"כ כנ"ל וד"ל. וזהו מה שמקבלים העולמות בי"ע שפע ואור להחיותם שהאור והשפע שמקבלים הוא בחי' אור הנכפל שיוצא דרך המסך והפרגוד שמפסיק ביניהם לאצילות וד"ל. ולכך הנבראים כו' הם בחי' יש ודבר ממש נגד אצילות שאינם מקבלי' מאצי' בסדר השתלשלות עילה ועלול שזה לא היה באפשרי שיתהוו בחי' יש מאין כלל, שאין מהות היש דבי"ע בהאין שהוא אצילות כנ"ל, כ"א התהוותם שמתהוים מאין ליש ממש שהוא בחי' התחדשות ממש, (שלא היה מהות היש בהאין כנ"ל) הוא ע"י אור הנכפל שמקבלים דרך המסך והפרגוד המפסיק בין אצילות לבי"ע כנ"ל ועי"ז המסך דוקא שמקבלים אור הנכפל כו' הם מתהוים מהות אחר ממש שהוא שמתהוים מהות יש ודבר נפרד ממש, שהוא בחי' התחדשות ממש שלא היה מהות היש בהאין שהוא אצילות קודם המסך כו' כי המסך דוקא עושה זה כנ"ל וד"ל וכדכתי' ומשם יפרד והיה לארבע ראשי' פי' שעולמות בי"ע הם נק' עלמא דפרודא, שהם בחי' יש ונפרד ממש (שהוא בחי' התחדשות מאין ליש שלא היה מהות היש באין כלל כנ"ל וד"ל) כמו מלאך מיכאל דבריאה שהוא בחי' חסד דבריאה שהוא בחי' יש ונפרד לגבי אצילות שביטולו הוא בבחי' יש ונפרד בפ"ע רק שבטל כו' שאומר שירה ומשתחוה כו', ואף שמתהוה מחסד דאצילות אעפ"כ אין ערך כלל ביניהם, שזה יש ונפרד בפ"ע והחסד דאצילות הוא בחי' אין ואחדות בתכלית היחוד דאיהו וגרמוהי חד שאין נופל כלל לשון השתחואה אף על הדבור שהוא מלכות דאצי' שאין שייך לומר שהדבור משתחוה להמחשבה כו' שהדבור ומחשבה אחד כו' (ואף שהדבור למטה ממחשבה ובטל לגבי המחשבה כו', אך אין שייך לשון השתחוואה שהוא בחי' יש בפ"ע ומשתחוה כ"א שם היחוד בתכלית וד"ל כנ"ל במ"א ע"ש), והוא מפני המסך שמפסיק בין אצילות לבי"ע כנ"ל שנעשי' עולמות בי"ע מהות אחר בחי' יש ונפרד בפ"ע ואינם ערך לאצי' שהוא אין והם מחודשים ממש שזהו ההתחדשות שהם נעשים יש ונפרד בפ"ע ומה שלא היה מהות היש באצילות כנ"ל וד"ל. וכן על הנבראי' כו', דכתי' הן שמים לא זכו בעיניו כו' וכן כתי' ובמלאכיו ישים תהלה, שיש להם חטא כשאינם עובדים באהוי"ר כדבעי כו' (שהם יש ונפרד כנ"ל וד"ל). וזהו ההתחדשות שמתחדשים עולמות בי"ע מאין ליש ממש שהוא התחדשות גמור שלא היה מהות היש תחלה קודם המסך בהאין שהוא האצילות כנ"ל וזה עושה הכל המסך כנ"ל וד"ל. ושרש המסך הנ"ל הוא מחשמ"ל דבינה (כנז' בע"ח) ופי' שחשמ"ל דבינה הוא כמו השכל עצמו הוא היולי (בלא אותיות כלל וד"ל) וכשבא בגילוי במוח הוא בא באותיות המחשבה שהוא האותיות של פשט ההבנה, כמו שחושב איזה השכלה במחשבתו שחושב השכל הנ"ל בצירופי אותיות המחשבה של השכל ההוא, זהו נק' לבוש החשמל דבינה, פי' שאותיות המחשבה שחושב השכל, מסתירים את השכל ההוא (שהשכל עצמו הוא היולי בלא אותיות) ואח"כ כשמשפיע השכל ההוא באותיות ההם לזולתו, כמו שמדבר לזולתו השכל ההוא בצירופי אותיות ההם כו' אזי המקבל השכל ההוא הוא מקבל מן האותיות ההם שמאיר השכל מן האותיות (שמן האותיות מבין השכל וד"ל) ה"ז שמקבל השכל מן האותיות השכל, כמו קבלת האור דרך מסך הנ"ל וד"ל (רק שהאור השכל שמאיר דרך האותיות הוא נגלה יותר מן האור שמאיר דרך המסך שהוא האור השכל שמאיר דרך משל וחידה כנ"ל וד"ל) ולכך משתלשל למטה מעור החשמל דבינה המסך המבדיל בין אצי' לבי"ע כנ"ל וד"ל) (או כמו שיש לו איזה תאוה וחמדה בלבבו.