נד, א

רק בגבול. דגם לדבריהם הא בהא תליא כנ"ל. היינו דאילו הי' אפ"ל שיש כאן דור שאינו מחודש שפיר י"ל שאינו מובן איך יעברו בל"ג זה אחר זה כו' לדבריהם אבל בהפך כשברור שאין שום דור מחודש והיינו ע"י שהוא לפנינו כנ"ל דבהכרח העפר הוא מהיותר ראשון וכשאינו מחודש ה"ז ראשון בזמן ממש. א"כ ממילא יודו ג"כ ששקר שילך זה אל לא תכלה בזמן, וצדקו ד' האומר שמושכל ראשון שזהו שקר. והחילוק בין זה לזמן אף לדבריהם יש לחלק טובא כנ"ל זה וסוף אות הקדום גם משום שאישי הדורות הולכים ומתמעטים לפנים ויסתיים בהכרח בא' שהוא נברא לא ע"י זכר ונקבה והיינו אדם הראשון. שכיון שאם היה העפר מכל הדורות קיים מוכרח שכל הדורות מחודשים א"כ לא מפני שמה שבינתיים אינו קיים ישתנה הדבר כיון שעכ"פ נאמר שהעפר מדור היותר מוקדם קיים וישנו ממש. (קיצור אם נצייר שאחד מכ"ד נשאר קיים יודו שהמין מחודש ובע"ג. וכשנשאל מהם א"כ מדוע הזמן אינו מחודש יחלקו מפניש בא זאס"ז ואין החולף קיים. ומעתה גם שאין איש א' מכ"ד בפ"ע נראה למי דומה ונאמר דומה להנ"ל יותר מלזמן מצד ג' טעמים הא' רואין הב' מחמת מ"ש האוצ"נ בכוזרי מאמר ה' סי' י"ח ספ"א הג' די"ל שדור היותר מוקדם קיים עפרו באיש רק מה שבינתיים אחריו אינו).

ועוד יש לצרף לענין רואין הטעם הג' שנת"ל סוף אות י"ד די"ל ממש שהדור היותר מוקדם קיים עפרו ממש כעת כו' ע"ש ועי"ז נתחזק עכ"פ ענין הרואין יותר.

בחלק ג' המתחיל בספר יסוד האמונה תחת פרק ג' נמצא רשום למטה¹.

אמאי לא נצא ספר מזמן בלי גבול כמו שהארץ קדמוני' וא"ת ספר מחודש הא ע"כ הוציא' ארץ תבואו' בלי גבול. גם א"כ אנשי' שנולדים מאו"א וקדמוני' א"כ קדמ' קדימה לקדימ' שהם הי' עם הארץ ואו"א קדמו לארץ. גם א"א שיהי' ספר כן מזמן בל"ג שזה דבר שא"א להוציאו בפה כו' או כ"ז שקר מוחלט.

תחת פרק ח' ופרק ט' נמצא רשום למטה².

אלא שהם אומרים מפני שא"א גשמי' בלי תכלי' משא"כ בבא זאס"ז אבל י"ל לא מטעמייהו כ"א מטעם הנ"ל ולפיכך אפי' בבא זאס"ז רואין כאלו כו'.

תחת פרק יוד נמצא רשום למטה³.

אלנות א' מב' אופנים או זה יוצא מזה כשלשול הדורות או שנטעו אדם כמו אדה"ר יציר כפיו וא"א שיצאו כולם זמ"ז.