לא, א

זמן בלי גבול בפועל ממש. דאין להשיב דהא על כרחנו יש מציאות קדמון הוא הבורא ית' אשר מהקדמון עד עתה עבר בלי גבול, דכבר כתבנו שכיון שזה שקודם בריאת העולם לא היה בחי' זמן כלל. א"כ אין שום טענה ע"ז איך שייך בו בלי גבול, כיון שאין לנו השגה איך הוא הבחי' שלמעלה מהזמן. משא"כ במה שתחת הזמן שזה מושג לנו הטיב הרי אנו רואים שאי אפשר שיעבור לבלי גבול. וגם הרש"ט עצמו הודה על חילוק זה כמש"ש ואם יאמרו שהוא יתעלה נצחי ושלא היה נמצא עם זמן ולא עם דמות זמן עכ"ל, אלא שהשיב שמ"מ ישאר הקושיא שיש בב"ת גדול מבב"ת כיון שגם קודם התהוות הזמן היה בלתי בעל תכלית. ובהכרח שמעת שנתהווה הזמן הרי נוסף זמן זה על בבע"ת שקדם לו וא"כ יש בבע"ת גדול מבבע"ת. ובאמת ג"ז לק"מ כיון שמה שהוא למעלה מהזמן אינו בגדר זמן ועבר והוה ועתיד הם יחד א"כ אין הזמן נחשב להוספה עליו כלל, כמו שאין שייך צירוף האבן אל השכל לומר שעי"ז נעשה השכל גדול יותר מכמו שהי' בלי אבן זה עד"מ. וכמו שהבחינה שהוא למעלה מהמקום לא שייך לומר שנעשה גדול יותר ע"י שנצטרף אליו המקום גשמי. אך נניח זה כי אף לדבריו עכ"פ אין זה תשובה רק על ראיה שכ' הרמב"ם בשם המדברים שא"א שיהי' בבע"ת גדול מבבע"ת, שע"ז יכול הרש"ט לדמות שיש תשו' בדבריו. משא"כ על ראיית הגאון ר"ס שהיא ראיי' חושיית שא"א שיעבור זמן בפועל בלי גבול, ע"ז לא נמצא שום טענה לנגד בדברי הרש"ט, ממה שכולם יסכימו שיש כאן דבר קדמון בבע"ת, שהרי מ"מ זמן לא עבר בבע"ת, כי הוא יתעלה הקדמון הוא למעלה מהזמן, כמו שהסכים ע"ז הרמב"ם ג"כ וכל גדולי הפילוספים^*. ובאמת גם מה שהשיב הרמב"ם ודעימיה על ראיות המדברים שא"כ יהיה מה שאין תכלית יותר ממה שאין תכלית כו', ג"כ אינו נכון שהרי הם עצמן ס"ל ראיה זו לענין שכל גשם בהכרח הוא בעל תכלית. דאל"כ יתחייב שיהיה החלק כמו הכל, או שיחייב שמשני בעלי תכלית יתקבץ מהם דבר שהוא בלתי בעל תכלית, כמבואר במ"נ בהקדמה לחלק שני סעיף א' ב' י"ב וכמש"ל ח"א ס"א בשם הרש"ט. ובאמת ראייה זו שייכא ג"כ על דורות האנשים שאם תאמר שהיו בלתי בעל תכלית יתחייב שיהיה החלק כמו הכל. שהרי אם תאמר שהיו דורות בלי גבול, היו אנשים אלף מילייאן פעמים בלי גבול, כי בכל דור כעת יש יותר מאלף מילייאן אנשים. א"כ תחלק כל אנשים שחלפו ועברו לאלף מילייאן חלקים עכ"ז יהיה כל חלק בלתי בעל גבול, וגם כל הדורות סך הכל הוא בלתי בעל גבול. וא"כ יהיה החלק כמו הכל. ועד"ז הוא ראיה גם על הזמן שאם הזמן החולף הוא בלתי בעל גבול א"כ היו שנים בלתי בע"ג, וימים היו שס"ה פעמים בלי גבול. א"כ גם חלק אחד מני שס"ה חלקים מזמן החולף הוא בלתי בעל גבול, וכל הזמן החולף הוא ג"כ בלתי בעל גבול, הרי החלק כמו הכל. ואם תאמר שבאמת הזמן החולף הוא שס"ה פעמים בלי גבול ימים, ושנים בלי גבול פעם אחד, אם כן איך הביאו ראיה על שאי אפשר שיהיה גשם בלתי בעל גבול, שאם כן על כרחך כשיתחלק לעשרה חלקים עד"מ יהיה החלק כמו הכל, נאמר כל חלק הוא בלתי בעל גבול, והכל הוא עשרה פעמים בלתי בעל גבול, כמו שאתה אומר כן בדורות ובאנשים, ובשנים וימים. אלא ודאי מדהחליט הרמב"ם ודעימיה וארסטו וכל הנמשכים אחריו מופת זה שאי אפשר שיהיה גשם בלתי בעל גבול מטענה הנ"ל שאם הן יהיה החלק כמו הכל. ע"כ ס"ל שכיון שהגיע לבלתי בעל גבול, לא שייך עוד לומר בלתי בע"ג גדול יותר ממנו יוד פעמים או פחות או יותר, דאם כן בהכרח ששניהם מוגבלים. וכיון שכן שס"ל פשוט שאי אפשר לומר רק פעם אחד בלתי בעל גבול, ולא כפילות לומר שיש בלתי בע"ג פעם א', וגם עשר פעמים בלתי בעל גבול או