פז, ב

מן הקצה העליונה עד הקצה התחתונה, ועמ"ש ע"פ והוי'^* יגיה חשכי, ואז תקראי אישי, בבחי' תרין ריעין דלא מתפרשין ע"ד ביום ההוא יהיה כו' עמ"ש מזה בד"ה ואשה כי תדור נדר, א"נ דהנה כתיב כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא, כטבע האש שמסתלק למעלה עד"מ ואינו יורד ומתפשט, כי כל השפעה והמשכה מאור א"ס ב"ה בעולמות הוא בחי' ירידה ממקום גבוה למקום נמוך ונק' בחי' מים ולא שייך זה אלא אחר כמה צמצומים כו', כמ"ש בלק"ת בד"ה אתם נצבים פ"ג, וזהו ענין בעל[י], השתלשלות הטפה דרך ג' בחי' אור מים רקיע כו' אבל לע"ל תקראי אישי, שבחי' אש העליון מה שאינו מאיר למטה יומשך ויאיר לע"ל שלא ע"י בחי' מים כו' כ"א התגלות האור ממש כמ"ש הרמ"ז פ' פקודי בפי' מה רב טובך אשר צפנת.

[kitzur_begin] (קיצור וזהו אלה תולדות פרץ מלא ואו, עלה הפורץ, תקראי אישי, שלא ע"י השתלשלות בחי' מים רקיע כו'):[kitzur_end]

ז והנה ע"ז מבקשת כנ"י סמכוני באשישות, כי הנה לע"ל יהיה הרפואה האמיתית לחולת אהבה שיהיה נגלה כבוד ה', עין בעין יראו, ויראו בעיני ראייה את כח האין המשפיע מאין ליש שהוא בלתי בע"ג, וזהו ואין זולתך לחיי העוה"ב כו' והיינו ע"י שישיגו אז פנימית התורה שער החמישים המחבר חו"ב ראיה ושמיעה והוא מתיקות התורה מה שמשיגים עתה הארה מזה בג"ע ישיגו זה לע"ל וכמ"ש במ"א ע"פ עוטה^* אור כשלמה שהתורה היא הממוצע המחבר הא"ס עם העולמות ויש בה פנימית וחיצוניות, ולכן ע"י הפנימית יהי' גילוי המהות ממש בבחי' ראייה כו' וזה יהי' הרפואה לחולת אהבה, משא"כ עתה נק' חולה, שאין משיגים פנימית התורה המתיקות התורה שזהו הנק' מאכל, והיינו שאין יכולים לקבל המאכל הנ"ל כמו החולה שאינו טועם טעם בהמאכל כו'. אך עכ"ז עכשיו הוא ענין סמכוני, והיינו ע"י העסק בתומ"צ הנגלות לנו שבתורה נאמר רפאות תהי לשריך, גם ארז"ל ע"פ ושמתם, אשר שם משה, סם חיים כו', והענין כי עיקר חולת אהבה הנ"ל מה שאי אפשר להשיג מהות א"ס ב"ה דלמת"ב כלל, אמנם בזאת יתנחם כי הנה בתורה גם בהנגלות לנו מלובש מהות רצונו וחכמתו ית' ממש, ולא מציאות והארה לבד, והרי הוא וחכמתו ית' אחד ממש כי חכמה זו שרשה בחי' חכים ולא בחכמה ידיעא שהיא חכמה קדומה, וכן במצות וזהו אשר קדשנו במצותיו שתומ"צ הם בחי' רצונו וחכמתו ית' וע"י העסק בתורה כו' משיגים את מהות רצונו ית' אם רצונו שיהיה כשר או פסול כו' ובזה יהיה הרפואה להחולת אהבה הנ"ל כי בקיומו התומ"צ יגל וישמח מאד בחדוה ושמחה שהשיג מהות חכמתו ורצונו ית'. וביאור הענין דהנה יש חילוק בין השגת מציאותו ית' להשגת מהותו ית' וכמ"ש באג"ה בד"ה עוטה אור כשלמה, והיינו שהשגת מציאותו ית' נק' כשמשיג שיש למעלה בחי' רצון העליון ב"ה אבל אין יודע מהו מהות הרצון העליון ב"ה כו' (שמציאות הוא פי' שמשיג שיש כו' ומהותו נק' כשמשיג ממש) ולכן הא"ס ב"ה נקרא הידוע מציאותו ולא מהותו, אבל השגת מהותו הוא כשעוסק בחכמתו ית' שהיא חכמת התורה ויודע איך הוא רצון עליון ב"ה אם רצונו כשר או פסול כו' זוהי נק' השגת הרצון ממש וכמ"ש בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה להבין בתוספת ביאור ע"פ וידעת היום, ושם ספ"ה, ולכך כשעוסק בתורה ומצות שמשיג מהות רצון עליון ב"ה אז הוא רפואתו בזה שיגל וישמח מזה מאד ויתרפא מחולי' החולת אהבה, וכמ"ש בת"א פ' בראשית בד"ה צאינה וראינה המשל ממי שיש לו זהב הרבה בארגז ותיבה הנעול במפתח שהוא שמח בהם אע"פ שאינו רואה אותם כו', ולכן זהו הרפואה לחולת אהבה הנ"ל שכשעוסק בתורה ומצות ויודע מהות רצונו ית' הוא משיג למעלה מג"ע כו' כי הוא משיג את בעל הרצון