ד, א

ממש מוכרח שיהי' הכח להניע ג"כ בגבול ממש יהי' גבול היותר עצום. וע"כ יש^* סיום לכח תנועותיו ממש. אבל זה הרי לא יופסק לעולם זה א"א שיהי' מכח מוגבל כ"א מכח בלתי בע"ג. וגם לפ"ד מארז"ל שהעולם יופסד, כענין וחד חרוב הרי יש פירושים רק שיהי' ההנהגה של העולם יפסד, אבל הגלגל י"ל שיתנועע ואף אם הגלגל ג"כ יפסד, מ"מ היינו שיחריבו הש"י. אבל אילו לא רצה הש"י להחריבו יש בכחו להתנועע לבלי גבול. דאם הענין שאין בכחו להתנועע רק שית אלפי שני, א"כ גם בשית אלפי שני עצמם היה נראה חלישות בתנועתו, כמו באדם שימי שנותיו שבעים שנה, הנה גם כשהזקין ונעשה בן ששים נראה בו חלישות יותר מכמו שהיה בן שלשים.

וכיון שבהגלגלים אין נראה שום חלישות כלל מימי עולם, וכמ"ש בתשו' הרשב"א ח"א סי' ט' וז"ל ואנו רואים הגלגלים בלתי משתנים כלל מיום הבראם וכן הארץ בכללה הולכת על מנהג אחד תמידי עכ"ל. וכמ"ש בירושלמי פ"ק דברכות אמתניתין א' ע"פ ויכולו השמים כו' מה כתיב^* בתריה אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות, דר"ל שהם תמיד חזקים כמו ביום הבראם וביום עשות. וכמ"ש מזה ע"פ שאו^* מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. וא"כ זה שאינם משתנים כלל ולא שום חלישת כח ברוב ימים ושנים ע"כ צ"ל שאין ימיהם כדרך אישי הדצ"ח וע"ז נאמר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה כו' מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר ות"י חד מסדריה לא מתעכב שאין שום עיכוב בההשפעה הנמשך מאישי השמים והיינו מפני שאינן משתנים ולא נחלשים כלל, ויש בכחם להתנועע כן לנצח, רק שברצון השי"ת יחריבו ויעשה שמים חדשים. וכיון שכן ע"כ תנועת הגלגל אינו בכח המוגבל שבו כ"א בכח א"ס ב"ה. ועוד מי מכריחו שיתנועע ולא ינוח כלל אפילו רגע כמימריה.

וכמ"ש הרמב"ם פ"א מהחלק הב' וכל מתנועע במקרה ינוח בהכרח כמ"ש בהקדמה השמינית. אע"כ המכריחו שלא ינוח כלל זהו הבורא ית'. וכ"כ בח"ה שער הבחינה פ"א והעילה בזה שהדבר שהוא עושה מעשה אחד תדיר מורה שמעשהו אינו לרצונו כו'^*.

ושער היחוד פ"ו ושנותם תמיד על סדור אחד בלי הפסק. א"כ סוף סוף מלובש בתנועתו כח בבע"ג כו' שמכריחו שלא ינוח כו' שזהו הפך טבע המתנועע לנוח מעט כו'. ובהרמב"ם ח"ב פ"א ד"פ רע"א ואם היתה זאת התנועה התדירה נצחית כו' וכ"ה במלחמות להרלב"ג מאמר ששי. מבואר לכאורה שזה המופת הוא אם התנועה נצחית. ועכ"ז יש לקיים המופת לפי האמת שהעולם מחודש ג"כ ויאמר זה הגלגל אינו יוצא מג' פנים, אם שהוא מחודש ונפסד, אם שהוא מחודש ולא נפסד כמ"ש הרמב"ם ח"ב פכ"ז, אם שהוא לא הוה ולא נפסד. ולפן הא' הרי פשוט שהבורא בראו וחדשו. ונותן בו כח שיהיה תמיד חזק כמו ביום הבראו וביום עשות כנ"ל.

וגם ע"כ נותן בו תנועתו תמיד לשלא ינוח כנ"ל ועיין בסש"ב ח"ב פ"ב ומה אם בקי"ס כו' יש מיש כו' כ"ש יש מאין כו' כ"ש סבוב זה בלי שום מנוחה כו'. לפן הב' הרי התנועה ממש נצחית ומוכרח שיהי' מכח א"ס ממש, וכש"כ לפן הג', אלא שזה הפן הג' שקר. אך מ"מ לכל הפנים בין אמיתים בין כו' מוכרח מזה מציאות הבורא ית' וא"כ אין לבטל על מופת זה דהרמב"ם רק על סדר מאמרו צריך להוסיף ולבאר כנ"ל. והנה גם לפמ"ש העקדה פ' בראשית שער שני שי"ל שהגלגלים הם גופים מתים כמו היסודות וכמו הארץ גם לפ"ז לא יבצר כח הראי' הנ"ל שא"כ מניעיהם הוא ע"כ כח בלתי מוגבל, לכל הפנים הנ"ל. אדרבה לפ"ז יגדל כח הראיה מאחר שהוא גוף בלתי חי איך יתנועע תנועה תדירה כנ"ל.

[kitzur_begin] קיצור. מדברי המפרש בהרמב"ם פ"א מהיסוה"ת דין ה' נראה שגם לפי האמת שהעולם מחודש עכ"ז שייך מופת זה, שמתנועת הגלגל. ומדברי בעל העקרים פ"ה נראה[kitzur_end]