נו, ב

בכלל מאתיים מנה. וזהו לשון אצילות כדכתי' במרבע"ה ויאצל מרוחו אשר עליו ויתן על ע' איש הזקנים כו' שהפריש מן הרוח שעל מרבע"ה ויתן על הע' זקנים, שהזקנים היו למטה במדרגה הרבה ממרע"ה (והיה הרוח שעל הזקנים תחלה במשה רבע"ה בכלל רק שאח"כ ירד ונשפל להיות על הזקנים וד"ל) וזהו בחי' אצילות, שהנאצל הוא בחי' ירידה למטה כו' כמו בע' הזקנים כנ"ל וד"ל. וזהו הכל בעולמות העליונים הנאצלים, שהם הכל בבחי' השתלשלות עילה ועלול^*. [ועמ"ש* מזה בתו"א בביאור ע"פ ואלה המשפטים. ועד"ז פירשו מארז"ל עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד שמו בגימ' מקור וגימ' רצון היינו בחי' כתר שנק' ע"ס הגנוזות שהי' גנוז במאצילו אך לא ע"ד התכללות השכל במקור השכל שיש לו ערך זל"ז אלא ע"ד התכללות שם האדם בעצמותו שהשם אין ערוך כלל לבעל השם וכלא חשיב כו', ושמו הגדול הוא מקור ושורש להתהוות האצילות שנאצלו מבחי' שמו כו' ע"ד ויאצל מן הרוח כו' וזהו ע"ד גלוי ההעלם כו', וע' בספר עה"ק ח"א פ"ב, ובפרדס שער שלישי פ"א.

ושער חמישי ספ"ד מענין היה הוא ושמו כו' ובשל"ה בהקדמה דף ה'. וגם אפ"ל ע"ד שכ' המקובלים שענין ע"ס הם מה שאוא"ס ב"ה מאיר בבחי' גבול כי משלימות הא"ס ב"ה שלא יחסר בו גם הכח להאיר בגבול ומדה שהוא כל יכול וזהו ענין אל שדי שאמר לעולמו די. וכח זה הכלול בעצמותו נקרא שמו ולכן הוא מקור לאצילות ע"ס כו' ולא ששמו הוא מוגבל ח"ו אלא שהוא מקור וכח להאיר גם בדרך גבול].

אבל עולמות בי"ע הם נק' מחודשים מאין ליש ממש, שזהו מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית, שמעשה בראשית דוקא נק' מחודשים מאין ליש, שמחדש בכל יום כו', והם עולמות בי"ע שהם דוקא נק' מעשה בראשית שהוא המספר שמונין שית אלפי שני הוי עלמא, שהוא מספר מעולם החידוש שהוא מעולם הבריאה ואילך כו'.

(שזה מונין ה' אלפים תקס"ג לבריאת עולם החידוש) שמזמן ששת ימי בראשית הוא מספר השנים, ה' אלפים תקס"ג כו', שהוא הכל מעולם הבריאה ואילך כו', שעולם האצילות שהוא בחי' השפעת המאציל הוא קדמון כו' ואין שם בחי' זמן כלל (כנז' במ"א ואין שייך למנות כו') כ"א הששת ימ"ב כו' הם מעולם הבריאה ואילך כו'. וכן התורה שלנו היא בעולם הבריאה ולזה כתיב בראשית בבית ממש*, שזהו התחדשות גמור מאין ליש ממש, ופי' שזה לא יתכן כלל לומר שהיש הגשמי הוא היה תחלה קודם התהוותו בהעלם בהאין הכח השופע המהוה אותו מאין ליש. שאף שנז' במ"א שמה שאנו קוראים להכח השופע בשם אין והנתהוה יש, הוא לפי סדר מלמטה למעלה שלגבינו נק' המתהוה בשם יש שמושג (ונראה כו'), והכח השופע נק' לגבינו אין שאינו מושג, וד"ל. אבל לפי סדר מלמעלה למטה נק' הכח השופע בשם יש העיקר, והמתהוה ממנו בשם אין שהוא בטל נגדו והוא היה בו בהעלם ובבחי' ביטול קודם התהוותו כו'. אף שזה אמת, אבל אינו תכלית האמת לאמיתו שלא יתכן כלל לומר שהיש הגשמי הנתהוה מאין שהיה תחלה בהעלם ובחי' ביטול בהאין כו' (כי אין ערך כלל היש הגשמי להאין כמשי"ת) כמו למשל התפוח הגשמי שיש בו כמה מיני טעמים מתיקות וחמיצות כו'. וכמה גוונין כו' (כנז' במ"א) אי אפשר ולא יתכן כלל לומר שזה המתיקות הגשמי שבתפוח הגשמי הוא נמשך ונשתלשל בבחי' סדר השתלשלות עילה ועלול מן מתיקות הרוחני, שהוא כמו שיש מתיקות בהשכלת דבר חכמה. שכשמשכיל דבר חכמה הטיב, הוא מתענג הימנה שמתוקה ועריבה היא לו כו', שזה לא יתכן לומר כלל. שא"א לימשך בסדר השתלשלות עילה ועלול מן מתיקות הרוחני שבהשכלת דבר חכמה כו' המתיקות הגשמי שבתפוח הגשמי, כי אין ערך כלל המתיקות הגשמי שבתפוח הגשמי להמתיקות הרוחני שבחכמה שאינה מהותה וערכה כלל, שזה גשמי