ל, א

יש בלי גבול, זהו ודאי נגד החוש ממש, ומורגש ממש לכל אדם, שלא הי' לו זקן ואב ואם שמהם ועדיו היו אישים בלי גבול. וכמו שמרגיש הטיב שממנו עד צאצאיו נצח סלה א"א שיעבור בינתיים בלי גבול, כמו כן מרגיש שמזקינו ועד אני אי אפשר שעבר בלי גבול דכך זקני בשעתו הי' מוגבל כמו אני בשעתי. ומהריבוי על המוגבל אי אפשר שיתרבה לבלי גבול כנ"ל. ועד"ז כתוב בכוזרי מאמר חמישי סי' י"ח וז"ל ומזה איך הגיע מה שאין תכלית לו^* אצלינו, אם היה לפנינו מן הברואים מה שאין תכלית למספרם, איך הגיע המספר אלינו, וכאשר יהיה לדבר תכלה אי אפשר לו מבלי התחלה, ואם איננו כן יהיה כל אחד מן האישים צריך במציאותו להמתין למציאות אישים לפניו אין להם תכלית ולא ימצא איש עכ"ל. ור"ל והרי אנו נמצאים. א"כ בהכרח שלא היו לפנינו אישים רק בגבול, וזה כדברי הגאון רב סעדיה, אלא שרב סעדי' לקח הראיה מהזמן ע"ד הנ"ל והחבר בכוזרי לקח הראיה מהאישים שזה נראה לחוש יותר. ועוד שהאישים זה נולד מזה וכולם צריכים במציאותם זה לזה, משא"כ בענין הזמן. וע"ש בפי' הכוזרי הנק' אוצר נחמד שכתב שזה המופת שריר וקיים וא"א לדחותו ועדיף ממופת שבענין הזמן מטעם הנ"ל. והנה מ"ש כאן מורגש יותר כי החבר כ' שיהי' צריך במציאותו להמתין למציאות אישים לפניו אין להם תכלית, וכאן נתבאר שיהי' צריך להמתין למציאות אנשים לפניו אלף מילייאן פעמים אין תכלית כנ"ל או יותר.

ג^* וכמו כן יש לבאר ענין זה באופן אחר, הנה בכל יום יש כ"ד שעות ובכל שעה תתר"פ רגעים א"כ במשך שנה יש ערך תשעה מילייאן ות"ק אלף רגעים והנה בין דור לדור יש לפחות ערך כ"ה שנה א"כ הם רגעים ערך שני מאות ושלשים ושבעה מילייאן וא"כ אם הדורות מאת העולם עד עתה היו בגבול הרי הכל מחודש. ואם יעלה על דעתך שטות וסכלות הקדמות תצטרך להעלות שהיו דורות בלי גבול, וא"כ היו רגעים במשך הדורות שני מאות ול"ז מילייאן פעמים בלי גבול, וא"כ מראובן דעכשיו עד למפרע היו לו זקנים זה למעלה מזה שני מאות ול"ז מילייאן זקנים מה שבין כל אחד לשלאחריו עברו רגעים בלי גבול. דכיון שעברו שנים כ"ה פעמים בלי גבול א"כ אנשים שביניהם רק פעם אחד שנים בלי גבול בהכרח הי' כ"ה פעמים בלי גבול זה אחר זה. וכיון שרגעים עברו רל"ז מילייאן פעמים בלי גבול, א"כ ממילא מוכרח אשר אנשים שבין זה לזה רק פעם אחד בלי גבול רגעים היו רל"ז מילייאן. א"כ ממילא מוכרח שמראובן דעכשיו עד ראובן דלמפרע היו לו זקנים שבין כל אחד רק פעם אחד בלי גבול רגעים היו לו זקנים כאלו זה קודם זה רל"ז מילייאן, ושביניהם שנים פ"א בלי גבול היו לו כ"ה זקנים כאלו כ"ה זה קודם זה, ומאותו ראובן דעכשיו עד סוף כל הדורות א"כ בשום אופן שיעברו רגעים אפילו פעם אחד בלי גבול, רק בגבול ומספר בלבד, כמבואר ממ"ש למעלה. וא"כ כמו שמראובן דעכשיו א"א זה ונמנע שיעברו עד נכדו מי שיהי' רגעים בלי גבול כמו כן מורגש שאי אפשר שמזקינו שהי' אדם כמותו ונולד ואכל ושתה ופרה ורבה כמותו, ומת כמותו, עברו עד ראובן דעכשיו נכדו רגעים בלי גבול. וכ"ש שתצטרך לומר שהיו כך רל"ז מילייאן פעמים זה אחר זה.

ודבר זה למדתי מדברי רב סעדיה גאון בספר האמונות והדעות מאמר א' פרק א' בד"ה והראיה הרביעית מהזמן. וז"ל וכאשר מצאתי עצמי נמצא, ידעתי כי ההוייה עברה על הזמן עד שהגיעה אלי. ולולי שיש לזמן תכלית לא היתה ההוייה עוברת בו עכ"ל. ויש לפרשו כנ"ל בענין הרגעים כמו שלא יתכן שתעבור ההתהוות ממני לנכדי רגעים בלי גבול, ולא תגיע ההוייה שממני לנכדי בשום פנים