קג, א

והענין דזה שאנו רואים שהשמים והכוכבים קיימים באיש ואינן נפסדים דהיינו מ"ש מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר ולא כמו האישים אשר בארץ חי ומדבר, שהם נפסדים אינו מצד כח עצמם, שהרי הם בעלי גבול וכיון שהם בעלי גבול ע"כ שולט בו ההפסד וההפסק להוויתו דמאי שנא מאישי המדבר והחי, דכיון שהם בעלי גבול הם נפסדים והפסדם הוא במהרה כמ"ש כצל ימינו עלי ארץ, א"כ גם אישי השמים כיון שהם בע"ג ראוי שיפסדו, ואף שהגבול שלהם גדול יותר, מ"מ שניהם אין ערוך בהשוואה אחד לגבי הבלתי בע"ג, וזה שלא יהי' בהם הפסד או שינוי עכ"פ אי אפשר שיומשך מהכח הבעל גבול, והמורכב ג"כ מחומר וצורה כמו האישים התחתונים, אלא על כרחך זהו נמשך כח מרצון מחוייב המציאות שהוא בלתי הווה ולא נפסד ואינו גוף ולא כח בגוף וברצונו הפשוט יעשה מה שירצה, והוא המקיים ומהווה אישי הארץ באופן שיהיו נפסדים ומתים ושעם כל זה יהיו קיימין במין והוא עשה את אישי השמים שיהיו קיימים באיש ולא ישתנו, אף שהם ג"כ בע"ג כמו אישי הארץ, וזהו שאמרו במד"ר פ' בראשית ר"פ ב' ע"פ והארץ היתה תהו אמרה העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת העליונים חיים והתחתונים מתים לפיכך והארץ היתה תהו ר"ל שהיתה תמי' ע"ז, ואמרו שם המשל ר' יהודה בר' סימון משל למלך שקנה לו שתי שפחות שתיהן באונה אחת (שטר מכירה) ובטימי אחת על אחת גזר שלא תזוז מפלטין, ועל אחת גזר טירודין (להיות נע ונד ונטרד) ישבה לה אותה השפחה תוהא ובוהא אמרה שנינו באוני אחת ובטימי אחת זו אינה זזה ויוצא מפלטין ועלי גזר טירודין כך ישבה לה הארץ תוהא ובוהא, אמרה העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת העליונים חיים והתחתונים מתים לפיכך והארץ היתה תוהו ובהו עכ"ל, והיינו כיון ששניהם בעלי גבול וזהו בטימי אחת, וגם באוני אחת כמארז"ל בהבראם בה' בראם א"כ מדוע על העליונים גזר שיהיו חיים ר"ל שקיימים באיש, ועל התחתונים גזר שיהיו מתים, אך באמת יש לתחתונים מעלה שנתן להם התורה ולא נתנה לעליונים, וע"ז אמרו ולא תמצא בארץ החיים באיוב כ"ח י"ג.

וזהו עצמו ענין הפסוק שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה כו' שכיון שהם נבראים ולא בוראים ועכ"ז הבורא יתברך בראם באופן אשר איש לא נעדר שהם קיימים באיש, מזה תראה גדולת הבורא יתברך אשר הארתו ושפעו יתברך הוא בבחי' אין סוף שאין שום הפסק לההשפעה, ואנו רואים בזה הכח הבלתי בע"ג של הבורא יתברך שברא ברואים גדולים כאלה שאין בהם שום חלישות כח, שאין זה מדרך הבע"ג של אישי הארץ, וכמ"ש בירושלמי פ"ק דברכות אמתניתין א' ויכולו השמים כו' מה כתי' בתרי' אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות כו' וכי מה ענין זה אצל זה אלא יום נכנס ויום יוצא שבת נכנסת ושבת יוצאה חדש נכנס וחדש יוצא שנה נכנסת ושנה יוצאה וכתי' בתרי' אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים, וכתב המפרש פירוש אעפי"כ הם חזקים כיום אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום בראם וביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים. וכ"ה במד"ר בראשית פ' בראשית וע"ש בידי משה^*