יח, ב

שהמשכתם זו הוא בחיוב כהמשכת אור השמש מהשמש, אין זה נק' פעולת פועל לענין שיהי' תכלית להפעולה, כיון שאין שום קדימה זמנית כלל להפועל על הפעולה. וכמו עד"מ האור א"ס את"ל ח"ו שנמשך בחיוב ממהותו ועצמותו ית' כאור השמש מהשמש, ודאי לא יבוקש לו תכלית וכוונה כמו שלא יבוקש תכלית להמאור בעצמו כיון שכל זה הוא מהות המצוי הראשון המחוייב המציאות שמהותו הוא בענין שנמשך ממנו אור וזיו בבחי' א"ס, א"כ הרי זיו הזה שוה למהותו ועצמותו לענין שלא יבוקש לו תכלית דגם הוא קדמון כמו המאור עצמו והוא עד"מ חלק או הארה מהמאור. ולדבריהם השקרים הרי השמים הקיימים באיש וגם כל העולם הוא ממש אור הנאצל מהש"י בחיוב, וא"כ לא יתכן שיהיה שום סבה תכליתית בהשמים שיאמר שבריאתם בשביל דבר פ' כמו שחלילה לבקש תכלית למציאות הש"י, שאין לבקש תכלית להדבר אלא כשיש פועל להדבר שחוצה לו ר"ל עליון ממנו, ואינו הדבר עצמו וקדם לו וכנ"ל משא"כ בהשמים לפי דבריהם השקרים אין הש"י נק' פועל חוצה להם כי אם הכל דבר אחד כמו האור מהשמש והצל מהאילן או מהאדם, שהוא הדבר עצמו דמה לי חלק מהדבר או הארתו וזיוו או צלו, הכל דבר אחד, ומהדבר עצמו לא יומשך שיהי' תכלית להדבר כנ"ל. ומאחר שבאמת לא כן הוא וכל כוכב וגלגל שבשמים יש תכלית וכוונה בבריאותו ובגודלו ורוחבו ומרחקו מעל הארץ שכך דוקא יאות שיהי' בכדי שיפעול כראוי על הארץ ולגדל פירותיה, וגם אבנים טובות נתהוו מן הכוכבים וכמו שביאר הר"ל באריכות בפרק שביעי מן חלק שישי, א"כ מזה מוכרח שאין בריאתם בדרך חיוב ולא גם ברצון קדום שענינו ג"כ החיוב, כ"א ברצון גמור שהוא אשר הי' יכול הש"י לבוראם או לא לבוראם אלא שרצה לבוראם, וקדם ההעדר לבריאותם, דהיינו שנתחדשו אחר שלא היו כלל, וכשחדשם ובראם עשאם לתכלית וכוונה דהיינו כמ"ש והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ כו'.

[kitzur_begin] קיצור ^* . התכלית של הדבר נמשך מסבה הפועלת הדבר לא מהדבר עצמו, לכן הדבר שאינו מפעולת פועל לא יבוקש ולא ימצא לו תכלית, וכן הש"י שהוא למעלה מגדר דבר הנמשך מפעולת פועל ח"ו שהוא לבדו הקדמון, אין שייך ח"ו לבקש תכלית למציאותו כי הוא לבדו הוא, ואם תאמר ח"ו כשקר של מאמיני הקדמות, שהעולם נמשך ממנו ית' כזיו השמש מהשמש, א"כ הרי זיו הזה שוה בזה למהותו ועצמותו ית' לענין שאין שייך שיהי' בו תכלית בשביל דבר מה, ומאחר שנראה בחוש שיש תכלית בבריאותם בשביל עולם השפל שלנו ולגדל הדצח"מ, ע"כ מוכרח שנתהוו מפעולת פועל ברצון דהיינו שנתחדשו אחר ההעדר.[kitzur_end]

ד (נ"ש שם^*) ועוד יתבאר שאין הפרש בין אם נאצל מבעל שכל או לא, שכל שאינו מחודש לא יתכן שיהי' בו תכלית וכוונה אף אם נאצל מבעל שכל, כיון שנאצל על צד החיוב, אין השכל של המאצילו פועל בו, לשיהיה באצילותו תכלית וכוונה, מאחר דשלא ברצון וכוונה האצילו, ולא היה שום פנאי לכוונה שהרי לא קדם המאציל להנאצל מאומה, א"כ אין הפרש בינו ובין הפועל על צד הטבע, דמה יתן ומה יוסיף בו שכלו של הפועל המאצילו אחר שלא קדם שום כוונה בהמשכותו. וביאור הענין דהנה היתרון אם הפעולה נאצל מבעל שכל ע"צ החיוב, מאם נאצל שלא מבעל שכל, על כרחך הוא מפני שיש לומר שהבעל שכל יש לו ידיעה בהתכלית שיומשך מהפעולה הבא ממנו בדרך חיוב, ולפי שיש לו ידיעה ע"כ יתכן שיומשך תכלית מהפעולה ע"י ידיעה זו אף שהפעולה נמשך ממנו ע"צ החיוב. וע"ז נשיב ונאמר דהנה ידיעה זו לא תמלט משלשה אופנים האחד שהידיעה באותו