קמט, א

קרוב לס"פ דענבים הם האבות כמ"ש כענבים במדבר כו' ראיתי אבותיכם כו' ובאושים הם המרגלים שהוא שנעשו כסדום שנא' כי מגפן סדום גפנם עכ"ל, והוא מ"ש בפ' האזינו ל"ב ל"א כי מגפן סדום גפנם ומשדמות עמורה ענבימו ענבי רוש אשכלות מרורות למו.

אוה"ת נ"ך כרך א ע' קמז

[zman_begin]אות [אותיות] [zman_end]

הנה פי' אותיות מלשון אות, אמנם במכלול וכן בקורקע' הם שני שרשים כי אות לשון סימן זהו בשרש אות, ואותיות בשרש אתה, והוא מלשון הבאה כמו ואתה מרבבות קדש בפ' הברכה אתא בקר ישעי' כ"א, ולשון אותיות נזכר בישעי' מא כג מד ז מה יא, ושם פרש"י ג"כ לשון אות ומופת וכ"כ בת"י, והיינו כי שניהם ענין אחד כי אות הוא ג"כ מלשון ביאה היינו מה שעתיד לבוא, שזהו ההפרש בין אות למופת, דאותות היינו הוא סימן על הדבר כשיאמר הנביא דבר פלוני עתיד להיות דמיון שיהיה אחריו כך יקרא אות, כמ"ש בישעי' סי' ז יד לכן יתן ה' לכם אות, והמלה נגזרת מן אתה או אתא לשון ביאה, ומופת יאמר על דבר מחודש שיעשה לפנינו בשינוי טבע כ"כ הבחיי פ' ראה בשם הרמב"ן ע"פ כי יקום בקרבך נביא כו', והביאו בשרש ישע ערך אות, וגבי קשת בפ' נח ט יב יז נזכר אות, וכן גבי שבת בפ' תשא לא יג כי אות היא ביני וביניכם ופי' הפנ"י שה"ע הנשמה היתירה וא"כ היא ג"כ ענין הבאה והמשכה ועיקרו מבחי' לעתיד לבוא יום שכולו שבת כו' וגבי תפילין כתיב והיה לך לאות על ידכה בפ' בא יג ט, והוא ע"ד אות וסימן ועדות על יצ"מ, ועד"ז הוא שבת ויו"ט וגם הוא לשון הבאה והמשכה כו' ובזח"ג ר"פ ויקרא ע"פ שאל לך אות, אותיות ממש והרמ"ז שם כ' כי ל"ב נתיבות הם כ"ב אותיות שהם הכלים ובתוכם אורות ע"ס, ובל"ב נתיבות נברא העולם, וגם שם דשרש האותיות מעולם המלבוש כו'.

אוה"ת סידור ע' קלח

[zman_begin]אחריתך [zman_end]

במד"ר שם עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון ע"ד באחרית הימים וע' זח"ב תשא קפ"ט א"ב ק"צ ע"א מענין אחרית הימים, וענין עוז והדר לבושה ע' מד"ר וארא פ"ח ומהו לבושו של הקב"ה עוז כו' וכתיב עוז לעמו יתן יעו"ש, וע' מענין עוז והדר לבושה במד"ר פ' חיי ר"פ נ"ט ור"פ ס"ב ותוך פ' הנ"ל ובמד"ר באיכה ס"ה א' ר"פ ויצא מן בת ציון כל הדרה ד"א כל הדרה זו סנהדרין שנאמר עוז והדר לבושה ופי' המ"כ והסנהדרין הי' עוזם ותוקפם של ישראל, זהר משפטים דק"ג ע"ב ותשחק ליום אחרון. של"ה בהקדמה דכ"ג ע"א הביא דברי העה"ק פמ"ב מחלק העבודה ותשחק ליום אחרון ואין עולם הבא לאדם אחר המות ראוי לקרוא יום אחרון שהרי בא אחריו עוה"ב שאחר התחיה כו', ובמד"ר פ' חיי תוך פ' נ"ט משמע קצת דאף בג"ע נקרא יום אחרון, שהרי הוא יום אחרון של ימי האדם ע"ש וכ"מ בהדיא במד"ר כאן יום סילוקן, ולכאורה יש להעיר לענין יום אחרון מענין אני ראשון ואני אחרון ומפסוק ויש תקוה לאחריתך ירמיה ל"א י"ו, להטיבך באחריתך פ' עקב ח' י"ו, טוב אחרית דבר מראשיתו, ואחריתך ישגא, ובמד"ר ע"פ והנה איל אחר נאחז בסבך כו', ותהי ליום אחרון בישעי' ל' ח' תרגם ליום הדין וא"כ זהו עדמ"ש סוף מלאכי לפני בוא יום ה' הגדול והנורא ומפסוק גדול יהי' כבוד הבית האחרון מן הראשון. עוד שם במד"ר למה שאין מתן שכרה של תורה אלא בעוה"ב הוי ותשחק ליום אחרון, הטעם בזה באג"ה סי' ג' בד"ה וילבש צדקה כשריון כי ע"י המצות ממשיכים