קמד, ב

טבע קיים, על כן דברי רס"ג שהכריח ממופת זה שהשמים מחודשים הם אמיתיים ושרירן וקיימים.

קו"א ע"ז צריך להעתיק מסעיף ב'^* המתחיל דף ז' ע"א עד סוף סעי' ג' ד"י סע"ב וזהו קצת הגהות ע"ז: קונטריס אחרון לסעיף ב' המתחיל והנה הרמב"ם בחיבורו. הנה ז"ל הרמב"ם פ"א, בדף ז' ע"א שטה א:

לדף ב, א

מחודשים: בבוך 1179 נוסף בגוכתי"ק ומציין ששייך לכאן (וכ"ה בכת"י מעתיק 1095):

(ר"ל ממה שנראה שיש תכלית וכוונה בשמים ובארץ שהם נעשו בשביל איזה מכוון כמו שהבית נעשה בשביל שידור בו האדם, כך השמים ניכר מהם בשביל להאיר על הארץ, והארץ נעשית בשביל שיהי' דרים בה באנשים ותדשא דשא להחיות חי ומדבר וכמ"ש אני אענה את השמים והם יענו את הארץ והארץ תענה את הדגן ואת התירוש כו' בהושע סי' ב', לכן ניכר שהם מחודשים כמו שהבית מחודש כו') ועוד.

לדף ג, א

בהקדמת השמינית: בבוך 1179 נמצא הוספה לכאן, וכ"ה בבוך 1095 נכנס בפנים:

וגם עוד אח"כ פרק א' מח"ב גבי ואמנם הפנים הרביעיים והוא שיהיה מניע בו בלתי מתחלק כנפש האדם זה ג"כ שקר כו' שאם היה זה מניעו הראשון יהיה זה המניעו מתנועע במקרה כמו שנזכר בהקדמה השישית כו' וכל מתנועע במקרה ינוח בהכרח כו' עכ"ל וזהו מ"ש המפרש שאילו היה לכח מסבבו קץ לא היה סובב תמיד. ועוד יש ראיה ברורה אחרת חושיית על זה כמשית' לקמן: ומדברי בעל.

לדף ג, ב

בלי גבול: בבוך 1058 מציין להוספה שבבוך 1179 יש הוספה לכאן ומציין שמתי' ”ולכן.. ודאי אמת", צריך למחוק. וכ"ה בבוך 1095:

וכמו עד"מ נפש האדם שהיא בעל גבול ומ"מ היא מחיה את גוף האדם כל משך קיומו, כך רצונם לומר בנפש הגלגל ששם בו הבורא ית' ביום הבראם שהיא המניע את הגלגל מאחר שהגלגל סובב עדיין רק זמן מוגבל יכול להתנועע בכח מוגבל שמלובש בו, ולכן לדבריהם לא שייך מופת זה שכתב הרמב"ם שהוא יתברך מנהיג הגלגל ע"י הכח שהלביש בו ביום הבראו אף שהוא כח מוגבל, אך א"כ לפ"ז אין צריך לשום מופת עיוני על מציאת השם יתברך כי מאחר שנאמר שמוכרח שהגלגל מתנועע בכח המוגבל שבו, א"כ התנועע רק זמן מוגבל, וא"כ הוא נברא ומחודש, ויש לו מחדש הוא הבורא יתברך וזהו עצמו המופת של רב סעדיה גאון דכיון שהשמים הם בעלי גבול ע"כ יש לכחם גבול ועל כרחך שהם מחודשים.

בפועל: בבוך 1058 דף יד, א בגוכי"ק מציין ששייך לכאן:

ר"ל מן העתה עד העתיד עד"מ מימי נח עד סוף כל הדורות אי אפשר שיהיה רק זמן מוגבל ולא בלתי בעל גבול: דכל.