קלה, ב

להתלבש במל' דעשי' שהוא סוף כל הבירורים. ואפ"ל ושלשת שעי"ז ביום השלישי יקימנו. ועמ"ש בת"א בד"ה ואלה שמות בנ"י בענין ירד ירדנו כו'. גם יש להעיר מענין ירדן שהוא ק"נ כו'. ובת"א פ' בראשית בד"ה הן האדם הי' כאחד ממנו ענין וירד יהודה ז"ס נפ"א שירד ללקט מק"נ כו'. ועד"ז אפ"ל פי' ארדה נא שירד ונתלבש למטה לראות ע"י עשי' כו'. זח"א^* פ' בא ל"ג ב'. של"ה י"ב רל"א וע' כ"ד א' ל"ה ג'. ס"ח תרנ"ח. בחיי כ"ט ב' ג' ל' ב' ס"ט ד'.

[kitzur_begin] קיצור. ארדה נא בהשגחה דיחו"ת היפך מ"ש פקח עיניך וראה. בספר הבהיר ניחוח ענין ירידה ויש עלי'. וזהו ע"ד שוהם ישפה. עליות הכלים להלביש נשמה ואור עליון יותר. ועד"ז ירידה ניחוח שיורד אור עליון להתגלות למטה ואין הכלי מסתיר עליו כמו אור השמש ע"י זכוכית ונק' דרך מעבר. וזהו וירד ה' על הר סיני. וכן ירידת השכינה בהיכל קדה"ק שבבהמ"ק דרך מעביר יצי' ועשי', משא"כ ירידה דרך התלבשות וכשמתלבש במדרגות תחתונות שהם דינים נק' ירידה לביש. ע"ד מדוע אדום ללבושיך. עוד ענין וירד יהודה, ירדן. ושלשת תרד מאד:[kitzur_end]

ה והנה ע"פ כי הנה ה' יוצא ממקומו. במיכה רסי' א' ארז"ל בירושלמי פרק שני דתענית סוף הלכה א' יוצא לו ממדה למדה. יוצא לו ממדה"ד למדה"ר על ישראל עכ"ל. ובבחיי פ' בא ע"ט א' ע"פ אני יוצא בתוך מצרים ת"א אנא מתגלי ודרז"ל כי הנה ה' יוצא ממקומו יוצא ובא מדה כנגד מדה תן לבך להבין זה עכ"ל. ובזהר בראשית בז"ג עמוד קנ"ה פי' כי הנה ה' יוצא ממקומו. כד נפק אשתני מדינא לרחמי ומרחמי לדינא כמה דאוקמוהו לא כשאני נכתב אני נקרא כו' ונק' באלף דלת שנוי מקום, וע' מזה ג"כ ברע"מ פ' תצא דרפ"א א'. ועד"ז פי' בעה"ק ח"ג פ' כ"ז ענין ארדה נא ואראה. עוד הביא ענין לזה מ"ש בזח"ב פ' בא דל"ז ע"א ע"פ המשפילי לראות כו'. והטעם שלישראל יוצא ממדה"ד למדה"ר פי' בעה"ק שם משום ששרשן מקו האמצעי תפארת שהוא המבריח מן הקצה אל הקצה ועולה עד הכתר וממשיך משם גלוי אור א"ס ועי"ז יוצא ממדה"ד למדה"ר. וע' מזה באג"ה סי' י"ב ע"פ והי' מעשה הצדקה שזה נמשך ע"י הצדקה וזהו והי' מעשה הצדקה שלום היינו השלום בין שני המדות חו"ג להיות הגבורה מתכללת בחסד כו' ע"י קו האמצעי כו'. ומזה יובן באנשי סדום שהם אבירי לב הרחוקים מצדקה. ע"כ הפי' בהם ארדה נא ממדה"ר למדה"ד מדה כנגד מדה כמו שהם רחוקים מצדקה. וע' מענין שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה. ישעי' מ"ו י"ב. ספ"ב דברכות י"ז ב'. ירושלמי מעשר שני פ"ה. פ"ט דסוטה. רבות פ' ויקרא פ"ה דקע"א ב'. זח"א ר"פ לך לך ע"ו ב'. וז"ל כיון דאינון רחוקים מצדקה רחוקים אינון משלום והיינו כנ"ל כי מעשה הצדקה שלום. של"ה ר"ו א'.

מ"ע רל"ז קפ"ו. ועוד כי הנה איתא ברבות אמור פכ"ט דקצ"ט ע"א ע"פ כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה. עכומ"ז שהם מכלים את שדותיהם אעשה כלה.

ואותך לא אעשה כלה. אבל ישראל שאין מכלין שדותיהן כד"א לא תכלה פאת שדך לא אעשה כלה. ויסרתיך למשפט כו' עכ"ל. והיינו מש"כ באנשי סדום הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה. ע"ד כי אעשה כלה. והיינו מפני שהם רחוקים מן הצדקה שהם מכלים שדותיהן. ע"כ אין נמשך השתתפות מדה"ר לעצור מדה"ד. ולכן הכצעקתה כו' כלה.

אבל ישראל שאינן מכלין כו' לא תכלה פאת כו' וה"ע מתנות עניים צדקה. שענינה ביטול היש. כמ"ש סד"ה את שבתותי תשמרו. והתעוררות רחמים. ועמש"ל ע"פ כי ידעתיו בענין ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה שהוא ההמשכה מבחי' וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה וכן צדקה נק' יחוד שמשא וסיהרא שהוא בחי' עני כו'. ועי"ז ממשיך אור הכתר להיות שלום והתחברות ב' ההשגחות דחו"ג שהן הוי' אלקים יחו"ע ויחו"ת ע"ד לעשות