פו, א

בבחי' גבול ומספר כו' וזהו שהראה להם גדולתו ית' שאף למטה בגבול מלובש בחי' א"ס ואעפ"כ הם בחי' גבול ומספר ממש, והן הן גבורותיו.

[kitzur_begin] קיצור , ענין שאו וראו כו' איך בשמים וארץ מלובש כח א"ס, ואעפ"כ המוציא במספר צבאם ועמ"ש בלק"ת פ' עקב סד"ה ואכלת ושבעת וברכת, שם נת' קצת מענין משלימות כח הא"ס שיהי' בו ג"כ כח הגבול כו', וענין וחד חרוב:[kitzur_end]

ד והנה אחרי כל הדברים וההתבוננות הנ"ל כשיתבונן ויעמיק בהם הטיב בתפלה, איך שכח השופע מאין הוא בחי' א"ס כו', יחלה מזה ויתאוה תאוה להשיג על בורי' את כח השופע מאין איך הוא מהוה מאין ליש כו' וזה אין כח בשכל ומחשבה להשיג כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל כו', וכאשר ירצה מאד ויתאוה תאוה מאד להשיגו כו' ואינו יכול להשיג כנ"ל, מזה יחלה בבחי' חולת אהבה כו', ופי' שאף הבהמה כשמונעין ממנה מאכלה אזי היא צועקת במרירות כו', אך הבהמה אין לה דעת כלל כו' אבל האדם שבדעת צריך ליחלה מאד כשמשיג איך שיש כח השופע מאין ליש כו' ואינו יכול להשיג את האין השופע כו' צריך ליחלה מזה מאד והוא נק' בחי' חולת אהבה, והוא ע"ד מארז"ל מעשה באדם אחד שהעלה בלבו טינא כו' ובחי' זו נק' חשק וחפץ כמ"ש חשקה נפשו בבתכם כי חפץ בבת יעקב, וכמ"ש בספר כד הקמח סוף ערך אהבה מדת האהבה גדולה אך מדת החשק גדולה ממנה כו' שאין מחשבת החושק נפרדת מן החשוק כלל כו' ומרוב הפלגת מעלת החשק על מעלת האהבה אמר הכתוב תלים סי' צ"א כי בי חשק כו' כי החושק הוא האיש המסתלק מכל מחשבות גופניות כו' ועל המעלה הזאת של החשק נתייסד ספר שיר השירים שהתחיל ישקני מנשיקות פיהו כו' עכת"ד, ועמ"ש ע"פ מאמר הזהר פ' אחרי דס"ז ע"ב ע"פ כאיל תערוג על אפיקי מים אשר אפיקי מים הם נו"ה שבהם ועל ידם נמשך שפע המ"ד הנמשך ממקור מים חיים וז"ל המא"א אות א' סעיף קי"ג אפיקי מים נק' נו"ה ב' ביעין שמשם המים לנוק' מי החסד עכ"ל וע' בזהר ויקהל דרי"ט ע"ב, נמצא הם המרווים ומשביעים לבחי' מ' ומרווים צמאונה, שהוא בחי' ואל אישך תשוקתך, ועמ"ש ע"פ^* והנה באר בשדה והנה שלשה עדרי צאן שהם נה"י רובצים עליה למלאותה ממקור מים חיים כמ"ש בזהר פ' ויצא, ולכן ענין תערוג על אפיקי מים הוא הצעקה מהעדר המים, שהוא ענין הצעקה על העדר התענוג והחשק בחי' כי בי חשק כו' ולכן נק' צעקה זו תערוג, מלשון ערוגת הבושם שהוא ענין תענוג ותערוג הוא הצעקה לגילוי עונג העליון, ובמ"א נת' שזהו ענין גבורה שבתענוג המעורר הרצון והחשק והכוסף כו' והוא כשאינו יכול להשיג העונג כו', וזהו ג"כ ענין מארז"ל אין מוסרין רזי תורה אלא למי שלבו דואג בקרבו דענין דואג הוא ג"כ ממה שא"א להשיג הא"ס ב"ה, כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל ורק הודו על ארץ ושמים זיו והארה לבד מאיר בג"ע עליון ותחתון כו'. וזהו ענין חולת אהבה שכנ"י נקרא בזמן שאין בהמ"ק קיים בחי' חולה שהוא בחי' חולת אהבה מה שמתאוים להשיגו וא"א עתה בזמן שאין בהמ"ק קיים להשיגו כנ"ל ומזה הוא החולאת והמ"ש כו'. והוא כמו החולי גשמי ממש שאין לו נח"ר מכל דבר (שאין מקבל נח"ר משום דבר שבעולם) ואינו יכול לקבל שום מאכל שתיכף מקיאו לחוץ כו' וכמ"כ הוא למעלה ממש בחי' חולת אהבה שהוא בחי' מ"ש שאין מקבל נח"ר כו' שאין משיג ותופס הכח האין השופע כו' כנ"ל, וגם אין יכול לקבל שום מאכל שמקיא כו' ופי' שאין יכול לקבל השגות פנימיות התורה שהוא מתיקות התורה כנ"ל וזהו בזמן שאין בהמ"ק קיים שכנ"י היא בבחי' חולה כנ"ל, וזהו סמכוני באשישות כי חולת אהבה אני כו'.

[kitzur_begin] קיצור , ענין חולת אהבה, הנמשך ממה שא"א להגיע ולמלאות התשוקה והחשק בחי' [kitzur_end]