עד, ב

אותיות המח', והנה כתיב לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר ס"פ בראשית ו' ג', וע"ש בזהר בראשית דל"ח ע"א אתהדר למהוי בשר לאתמשכא בתר גופא ולאשתדלא בגופין דהאי עלמא, ומזה יש יניקה לחיצוני' הנק' קץ כל בשר כמש"ש דנ"ה ע"א ולכן אמר משה מאין לי בשר כו', וע"כ לא ידון רוחי שלא יומשך אור א"א בחי' עץ החיים, ועמ"ש מענין לא ידון רוחי בלק"ת בד"ה האזינו השמים בענין והרוח תשוב כו', וע' עוד מענין בשגם הוא בשר בזח"א בראשית כח"א פקודי רלח"א ח"ג פנחס דרט"ז ב' עקב דרעג"א (מענין נדרים לחם צר כי לגבי ג"ר גם ק"נ הסתר גמור וכן מענין פריעה בשביל גלוי עליון יותר, וזהו העון של המתאוים בשר שלא רצו בבחי' עליונה אלא ע"ד פוסחים על שתי הסעיפים וכענין וינועו ויעמדו מרחוק לתאוה יבקש נפרד), ועיין עוד מענין לא ידון רוחי ברבות במקומו בראשית פכ"ו כט"ג איני נותן רוחי בהם בשעה שאני נותן מתן שכרן של צדיקים לע"ל שנאמר ואת רוחי אתן בקרבכם יחזקאל סי' ל"ו כ"ז וסיום הפסוק ועשיתי את אשר בחוקי תלכו כו' עד ואנכי אהיה לכם לאלקים, ועיין מזה פ"ה דברכות דל"ב א' והיינו ע"י ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ואזי ואת רוחי אתן בקרבכם ע"ד הנז' בזח"ג נשא ק"ל ע"ב שז"ש ונחה עליו רוח ה' כו' היינו רוחא דנפיק ממו"ס כו', וע' מענין רוח ואויר בת"א פ' מקץ בד"ה מזוזה מימין ומענין ואת רוחי אתן זח"א ס"פ נח עו"א, ולכן נאמר עליהם לעונש לא ידון רוחי כו' ופי' ידון מבואר שם לשון נדן בשעה שאני מחזיר הרוח לנדנה איני מחזיר רוחן לנדיהן, והוא ענין נרתק וכמ"ש בדה"א סי' כ"א כ"ז וישב חרבו אל נדנה, וזהו כענין חמה בנרתקה שמש ומגן הוי' אלקים, כך הגוף שלע"ל יהי' נרתק לגלוי רוח דנפיק ממו"ס כו' ע"י שלמע' והיה הוי' לי לאלקים כו' וז"ש ואת רוחי כו' ואנכי היינו שם הוי' אהיה לכם לאלקים, משא"כ כשחטאו מאד נאמר לא ידון רוחי כו' שלא יומשך בהנדן והנרתק כו', עו"ש פי' בשגם הוא בשר משגמן אני ביסורים ועיין במס' כלים ס"פ כ"ב הנסרים שבמרחץ ששיגמן פר"ש שפוסלן ברהיטני ועד"ז היסורים ממרקין כו', עו"ש בשגם זה משה חושבנא דדין כחושבנא דדין י"ל היינו ע"י משה שקיבל התורה הוא גורם לשגמן ולתקנן שיהיו ראויים לבחי' ואת רוחי אתן בקרבכם כו' והיינו בשגם הוא בשר שמתקן גם בחי' בשר שיבוא לבחי' ומדריגת יבא כל בשר להשתחוות לפני כו', וברבות בפתיחתא דאיכה נד"ד בד"ה ר' יוחנן פתח משא גיא חזיון פי' לא ידון רוחי שלא יאמרו מלאכי השרת שירה ופי' המ"כ וז"ל י"ל רוחי לא יהא נידון כדינו ומנהגו זה כל הימים לקבל נחת רוח בשיר המלאכים עכ"ל, וא"כ זהו הפך ממ"ש בקרבנות ריח ניחוחי נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני נקרא זה נחת רוח המשכת עונג העליון ע"ד בשובה ונחת תושעון דברי חכמים בנחת נשמעים, משא"כ כאן הוא הפך הנחת רוח כו', וע' עוד מענין לא ידון רוחי פרק חלק בסנהדרין קז"ב קח"ב, מענין בשגם זה משה חולין קלט"ב, עמה"מ מא"ד נו"ב סה"ב סז"א קב"ד, והי' ימיו רבות נשא רסא"ג.