כו, ב

הגוף ועצמותו מנשמתו כ"א מטפת אביו ואמו. משא"כ השמים והארץ כל עיקר התהוותם יש מאין הוא מדבר ה' כי הוא אמר ויהי.

(ד) ואף גם לדעת הרמב"ם שנמשך אחר הפלסופיא של ארסטו וס"ל שהמופתים מספיקים רק להכריח מציאות הש"י, ולא להכריח החדוש רק ע"ד שנראה כן יותר, הרי עכ"ז, המופת על מציאות הש"י הוא שאינו גוף ולא כח בגוף, א"כ הוא למעלה מבחי' דמיון הנשמה המלובשת בגוף, אלא לשטתם י"ל שהוא כמו הנשמה, היינו ע"ד שהנשמה יש לה ב' בחי' א' המלובשת בגוף וא' בבחי' מקיף ונק' מזליה, כמ"כ י"ל לשטתם על הש"י לגבי העולם, אבל לפי אמונת החדוש הוא למעלה מעלה מדמיון משל הנשמה לגוף ואפי' מבחי' המקיף של הנשמה הנק' מזליה, ודמיון הנשמה זהו בבחי' שמותיו ית' שהם הארה לבד.