יח, א

הדבר, או גם הפך ממנו, כתכלית החטים שיתהפכו ליכלל בגוף האדם וכן תכלית הבהמה לישחט ושיאכלנה האדם, אלא ודאי פשוט שהתכלית של הדבר נמשך מסבה הפועלת הדבר ההוא, ולא מהדבר עצמו, שהפועל עשאו לתכלית ההוא לבד אף שזהו הפך מהות הדבר, כמו שברא הסוס לשירכב האדם עליו וכן השור לעול, והבהמה לשחיטה, והעלוקה שתמיץ הדם הרע מהאדם אף שזהו לרע לה שעי"ז מתה, וכמו שארז"ל בכיוצא בזה זיל לכך נוצרת. וא"כ נתבאר בחוש, שהדבר שאינו מפעולת פועל כמו הדבר שנעשה בלי כוונה כמו שנשפך חבית יין ושמן וכיוצא אין בו סבה תכליתית מאחר שהפועל הדבר הוא הפועל לתכלית מה לא הדבר עצמו, והשפיכה נעשה בלי פועל הדבר רק ממילא מהדבר עצמו לכך אין בו תכלית אלא שי"ל שמלמעלה נגזר הדבר והפועל העליון גזר לזה אבל עכ"פ אין בו מהתכלית הנעשי' בידי אדם לפי שאינו מפעולת פועל של האדם. וכן יש עד"ז מציאות שלמעלה מעלה מגדר פעולת פועל היינו הש"י שמציאותו מעצמותו ואינו עלול מאיזו סבה ועלה שקדמה לו ח"ו, אין שייך ח"ו לומר בו סבה ותכלית למציאותו, כי הוא לבדו הוא, ואין לו סבה פועלת ח"ו עד שיבוקש תכלית למציאותו, אלא הוא המצוי קדמון הממציא כל נמצא, ונק' מחוייב המציאות בלשון הפלסופים, מהאי טעמא. אך בכל הנמצאים שהמציא הוא ית' הוא שיש לבקש תכלית למציאותם לפי שהם נאצלו ונמשכו ממנו ית' שהאצילם וחידשם אחר שקדמם העדר מרצונו הטוב לתכלית וכוונה שנתכוין בבריאתם. ואפילו בבחינה הנק' בלשון הקבלה אור א"ס שידוע הפי' דאין ר"ל זה על מהותו ועצמותו ית' כי אור פי' זיו כמו אור השמש שהוא הארה הנמשך ומתפשט מהשמש ואין זה נוגע כלל לעצמות ומהות השמש משא"כ עצם השמש נק' מאור כמ"ש המאור הגדול כו'. וכך בחי' אור א"ס היינו מה שהוא ית' מאיר ממנו הארה להיות מקור להחיות כל העולמות ע"י שאור א"ס הוא בבחי' מקיף להם והארה דהארה מאיר בבחי' פנימי' ע"י צמצום עצום כו' ונק' בחינה זו שמיה רבא, ולכן אין שינוי אצלו ית' בין קודם בריאת העולם לאחר הבראו כיון שמקור ההתהוות רק מהארה בעלמא שאינו נוגע להעצמות. אך כיון שאור זה נמשך ממנו ית' ברצונו הפשוט, ולא כמו אור המתפשט מהשמש שממילא נמשך מהשמש דרך חיוב ואין ביכולת השמש כשעולה על הארץ שלא יומשך ממנו האור, כי כן בראו הקב"ה וזהו תכלית השמש שבשביל זה נברא להאיר על הארץ, משא"כ למעלה שהאור אינו נמשך ממנו ית' אלא כשרצה להאיר ולברוא העולמות, לכן גם לבחי' זה הנק' אור אין סוף יתכן שיש תכלית להמשכתו, שבשביל זה נמשך כדי שיתהוו העולמות ולכן נק' אור א"ס ולא נק' אין לו תחלה, כי יש התחלה להמשכתו והוא מהותו ועצמותו ית' שברצונו הפשוט נמשך בחי' הנק' אור א"ס. ומעתה אם תאמר כפי השקר של מאמיני הקדמות שהעולם נמשך מהש"י על צד החיוב, כהמצא האור מהשמש והצל מן האדם ושלכן לא יתואר השם בשיש לו יכולת לשנות טבע הנמצאות, כמו שא"א להשמש שלא יאיר הזיו ממנה, רק שההפרש שהשמש מאירה שלא בידיעה והכרה אבל הש"י יודע שהוא סבה הויות כל הנמצאים אלא שהוא בחיוב, ואין לאחד שום קדימה על האחר אלא שהוא סבה אליו עיין מדבריהם בעקרים מאמר א' פי"ב. וכיון שח"ו כן אם כן לא יתכן שיהי' שום סבה תכליתית להנמצאים, ובפרט השמים שהם קימים באיש, כמו שלא יבוקש תכלית למציאות הש"י בעצמו כביכול, שנתבאר הטעם מפני שהתכלית של הדבר אינו נמשך מהדבר עצמו כי אם מהסבה הפועלת הדבר ולכן הש"י שאין לו סבה ועלה ח"ו אין שייך כלל חלילה לבקש תכלית וכוונה למציאותו וכדלעיל, א"כ לדבריהם הרי כמו כן ממש גם בהשמים אף שמודים שנמשכים מהש"י המחוייב המציאות מצד עצמו, מ"מ מאחר