קמד, א

ובלא גוף עכ"ל. וראייתו זו היא ממש כענין המופת דר"ס גאון שהכריח מראיה זו חידוש העולם, שכיון שאי אפשר שיהיה קיומם בלי גבול מצד עצמם שהם בעלי גבול, א"כ מוכרח שהם מחודשים, והרמב"ם שינה מענין קיומם והתמדתם על ענין סיבובם והנעתם תמיד דס"ל שזה הוא מכריח יותר, להכריח מזה המבוקש, ועכ"ז הרמב"ם הכריח מזה רק שיש אלהי עולם אדון כל הארץ, ולא הכריח מזה חידוש העולם כמו שהכריח הרס"ג, משום שנמשך אחר דברי אריסטו המאמין בקדמות, וס"ל שהשם יתברך מסבב כן הגלגלים מעולם ולכן הגלגלים מתקיימים וסובבים כן מעולם זמן בבע"ג אף שמצד כחם הוא בלתי אפשר זה, אלא זהו בכח השם יתברך המסבב אותו ונותן לו המציאות וההויה תמיד, והרמב"ם תירץ על עצמו מ"ש מופת זה ע"פ דברי אריסטו כדי שיהי' מוכרח מציאות השם יתברך אף לפי דעת מאמיני הקדמות, ולא לומר שזהו מוכרח רק ע"פ דעת אמונת חדוש העולם, ולאחר שיכריח מציאות השם יתברך לכל הדיעות אז יכריח בראיות אמונת חדוש העולם, ומ"מ סברת ודעת רס"ג שמכריח ממופת זה שהשמים כיון שהם בעלי גבול ומדה הם מחודשים לגמרי היא אמיתית ונכונה, ולא כהרמב"ם ע"פ דעת אריסטו, שמכריח ממופת זה רק מציאות השם יתברך לבד, והיינו משום דאילו לדברי הרמב"ם שהם סובבים כן מעולם בכח השם יתברך, א"כ נתן השם יתברך בבעל גבול, כח בלתי בעל גבול ממש, היינו מה שהבעל גבול שהם השמים והארץ נתקיימו זמן בלתי בעל גבול בפועל, עד שכבר עבר עליהם בפועל זמן בלתי בעל גבול, וגם לא נחלש כחם מאומה בזמן בלתי בעל גבול שעבר עליהם, א"כ זהו ממש שנתן בהם כח בלתי בעל גבול, שהרי זה נאמר על הבורא יתברך שהוא חי וקיים לעולם, בפ' האזינו ל"ב מ"ם, כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם, ובתלים סי' ק"ב י"ח ואתה הוא ושנותיך לא יתמו, א"כ זהו רק מציאות השם יתברך שהוא קדמון ונצחי, ושיתן הש"י כח זה ממש בבעל גבול, הוא נמנע יותר מכל הנמנעות שאמרו הפילסופים שיש לנמנע טבע קיים, כמ"ש במ"נ ח"ג פט"ו, שחשבו לנמנע שיכניס הפיל בנקב המחט, ולא ירחיב נקב המחט וגם לא יקצר ולא ימעט גוף הפיל, ושאעפ"כ יכנס הפיל בנקב המחט זהו אצלם שיש לנמנע טבע קיים, כ"ש וק"ו זה שיכנס החיות והקיום זמן בלתי בעל גבול בפועל, תוך בריה בעל גבול, זהו נמנע יותר לאין ערוך מהכנסת פילא בקופא דמחטא, ולכן אף לפ"ד הרשב"א בתשו' ח"א סי'^* שחולק על סברת יש לנמנע טבע קיים שאמרו הפלסופים, באמרו שאצל השם יתברך אין שום נמנע, מ"מ נמנע זה שאי אפשר שיהיה השם יתברך ממציא כמותו ודאי היא אמת לפ"ד הרשב"א ג"כ וכמ"כ זה שבבעל גבול יתן השם יתברך כח הקיום לבלי גבול ובפרט שיהיה הבעל גבול קדמון ונצחי, זהו ג"כ כמו המניעה שנמנע שימציא השם יתברך כמותו, ומ"ש בספרים שרבים מהנבראים ומחודשים מעושי רצונו יתברך יוכלו להיות נצחיים אם ירצה הבורא יתברך לקיימם תמיד, זהו ענין אחר שמ"מ לא יעבור עליהם זמן בלתי בעל גבול בפועל ממש כלל, שהרי הם נבראים ומחודשים, ואינן קדומים ח"ו, וגם בענין הנצחיות היינו שזמן קיומם לא יופסק ולא יהיה לו תכלה, אבל עכ"ז הכל יהיה זמן מוגבל לבד, ולא יגיעו בשום אופן שיעבור עליהם זמן בלתי בעלי גבול בפועל כלל, רק זמן מוגבל, אלא שלא יכלה זמן קיומם, וכיון שעכ"פ לא יעבור עליהם זמן בלתי בעל גבול בפועל, אין זה נמנע שהרי לא נכנס עדיין בחינת דבר שהוא בבע"ג בפועל, תוך הבעל גבול, משא"כ לפי סברת ארסטו עבר על השמים זמן בבע"ג בפועל, א"כ נכנס כבר בפועל בגוף מוגבל כח החיות בלתי מוגבל וזה יש לנמנע