קב, א

מוציאם במספר אבל כח השופע בהם הוא בחי' א"ס, שהרי אין לה הפסק, וזהו שמסיים מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר פי' שזהו שמורה להם הנביא ענין השגת אור א"ס ממש, במה שאין לשפע זו האלקית הפסק כלל וזהו לא נעדר ונפסק השפע לכל איש הם הנבראים שבשמים, ומהם נמשך בארץ כנ"ל בענין אין לך עשב שאין לו מזל, והיינו מרוב אונים ואמיץ כח ר"ל מפני שהוא יתברך שכחו אין סוף ויכולתו בלתי בע"ג ואין לכחו קץ וסוף כלל שכמו שאין לו תחלה כך אין לו תכלה, וזהו ענין רוב אונים ואמיץ כח, ריבוי הכח בלי הפסק, לכן מזה נמשך שאיש לא נעדר, ונמצא שהשפעה זו האלקית הגם שבאה בבחי' מספר עכ"ז ניכר ונראה בנביעתה בלי הפסק שבאה מכח השופע של א"ס ב"ה, וזהו שאמר להם שאו מרום עיניכם וראו בחי' א"ס ממש והיינו מי ברא אלה וא"ת איך אנו רואים שהשפע תהי' כן בלי גבול ממש הרי עדיין רק שית אלפי שנין דהוי עלמא, זה יובן ממש"ל סד"ה בהרמב"ם פ"א מהל' יסוה"ת דין ג', יעו"ש גבי זה הגלגל אינו יוצא מג' פנים כו'.

[kitzur_begin] קיצור. ממה שלא נפסק השפע כי אם הוא כמבוע מים דלא פסיק, מחדש בטובו בכי"ת מע"ב, מזה אנו רואים בחי' א"ס והיינו כי במלכות דע"ס דעשיי' המהווה השמים והארץ הגשמיים מלובש בה מלכות דאצי' שבתוכה חכמה עילאה שבתוכה מלובש אור א"ס ב"ה, זהו תוכן ד' אאזמו"ר נ"ע.[kitzur_end]

ולפענ"ד ענין זה קרוב למ"ש הרמב"ם במ"נ ח"ב פ"ג^* עיון שלישי והביאו בעל העקרים מאמר שני פרק חמישי וז"ל אמר הנמצאות לא ימנע הענין בם משלשה חלקים אם שיהיו כולן בלתי הוות ולא נפסדות או כולן הוות ונפסדות או קצתם הם הוות ונפסדות, וקצתם בלתי הוה ולא נפסד, וזאת החלוקה הכרחית ועכשיו נאמר שבודאי שקר שיהי' כולן בלתי הוות ולא נפסדות שאנחנו רואים בחוש נמצאים רבים הווים ונפסדים (פי' כל אישי המדבר שהיום נולד ראובן ואתמול לא הי' א"כ הוא הווה ואחר זמן ראינו שמת ראובן א"כ הוא נפסד, וכן כל אישי המדבר מימות עולם כולם הם כן וכן עד"ז גם כל אישי בע"ח, וכן באילנות וצמחים, וע' בהרמב"ם פ"ד מה' יסוה"ת ה"ג). וכן החלק השני הוא שקר שאם הי' כל נמצא נופל תחת ההויה וההפסד יהיו הנמצאות כולן כל אחד מהן אפשר ההפסד והאפשר במין אי אפשר בהכרח מבלתי היותו, ע' לקמן ביאור הענין. והי' מוכרח שיפסדו כולם, רוצה לומר הנמצאות כולם וכשיפסדו כולם מן השקר שימצא דבר, כי לא נשאר מי שימציא דבר, ולזה יתחייב שלא יהי' דבר נמצא כלל, והרי אנחנו רואים דברים נמצאים והנה אנחנו נמצאים, א"כ יתחייב בהכרח בזה העיון מאחר שיש נמצאות הוות ונפסדות כמו שנראה, ואעפי"כ כולם קיימים במין ולא נפסד שום מין, מזה נחייב בהכרח שיהיה נמצא אחד לא הווה ולא נפסד אין אפשרות הפסד בו כלל, אבל הוא מחויב המציאות לא אפשר המציאות, ולולי הוא לא הי' נמצא כלל שום נמצא מכל הנמצאים שבעולם, והנה לכאורה דעיקר המכוון מעיון שלישי שהביא הרמב"ם ובעל העיקרים להכריח שיש מחוייב המציאות בלתי הוה ולא נפסד, הוא