פב, א
[kitzur_begin]ביוד יתירה לרמוז שעלייה זו למעלה מהחכמה שהיא יוד או שמרמז על עילוי אחר עילוי. וכמו ביוהכ"פ ז"א עולה בעתיקא ומ"מ כאלקים חשוב לגבי עתיקא, ואור החמה יהיה כאור שבעת הימים. ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה, עליית כבש לבחי' כשב, המאריך באחד, והבדילה הפרוכת יהי רקיע ויקרא הוי' הוי' עמ"ש סד"ה למנצח על השמינית, והיינו ע"י התשובה עד יעבור עמך הוי', וע"י הביטול ע"ד חותם שוקע שמלמטה ממשיך חותם בולט שלמעלה וזהו כי בצלם אלקים עשה את האדם, ועלייה זו למעלה מסדר השתלשלות, והמק"מ כתב שיש עלייה זו בכל שבת וזהו ענין עולת שבת בשבתו פי' עליית ז"א הנק' שבת בעתיק שה"ע שבתו עיין בזהר ומק"מ פ' אחרי דע"ט ע"ב. [kitzur_end]
ד וענין לשבת פי' הזהר לאתיישבא בכתרא עילאה, היינו שיתיישב בו אור הכתר והי' לאחדים עמו ממש כמו עד"מ מי שתופס סברא א' וחוקקה במוחו עד שנקנה השכל בשכלו ממש, עוי"ל כפשוטו לשון ישיבה כי הנה מבואר בדברי אאזמו"ר נ"ע סד"ה צאינה וראינה בשה"ש פי' מ"ש במדבר לא ישב אדם שם וז"ל מדבר הוא בחי' עליונה למעלה מבחי' אדם כו' כי בחי' איש ואדם היינו כשכבר נמשך בציור ג' קוין והיינו קדוש בוא"ו הוא"ו הוא מה שנמשך הארה מקדש העליון להיות סוכ"ע וממכ"ע ולכן אומרים ג"פ קדוש, אכן מדבר הוא מצחא דתמן גילוי רצון העליון ולכן ולא ישב אדם שם, שהוא למעלה מעלה מבחי' אדם, וז"ש וממדבר מתנה כו' ששרש ומקור התורה נלקחה מבחי' מדבר רק שנמשכה בבחי' אדם, ואי לזאת ע"י עסק התורה מעוררים נש"י להיות המגביהי לשבת שיתעלה בחי' אדם שעל הכסא לשבת בבחי' מדבר העליון אשר לא ישב אדם שם, והנה הכסא מורה על הגדולה כמ"ש הרמב"ם פ"ט ובעבור שהכסא אמנם ישבו עליו בעלי הגדולה והעוצם במלכים כו' עכ"ל, ומקרא מלא בפ' מקץ רק הכסא אגדל ממך, והיינו כמ"ש לך הוי' הגדולה והגבורה כו', והיינו שיהיה אא"ס ב"ה נמשך ומתלבש במדותיו ע"ד השמים כסאי שעי"ז השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל, משא"כ כשמסתלק מהמדות אזי נמשך הגלות כמש"ל אות ב', וזהו ענין ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם שהכסא מורה על הגדולה וה"ע השמים כסאי, אך יש עוד בחינה המגביהי לשבת, והוא כי יש ב' בחי' גדולה הא' מדות דאצי' הנק' טורי נהורא שהם המדות הנמשכים מחב"ד, הב' המדות שלמעלה מחב"ד הנק' טורי חשוכא, וזהו ענין גדול הוי' ומהולל מאד ע"י התלבשות ש' הוי' דחכמה בגדולה וחסד דאצילות, אך ולגדולתו אין חקר הוא בכתר הנקרא ישת חשך סתרו שאין שייך שום השגה שם דלית מח' תפיסא ביה כלל, ולכן נקראו המדות שבכתר טורי חשוכא לפי שהם למעלה מהחכמה הנק' אור, וכשז"א מתעלה במדות דא"א נק' המגביהי לשבת, שהישיבה על הכסא מורה על הגדולה, אך כשמתעלה בבחי' ולגדולתו אין חקר מדות דא"א ורב חסד, שלמעלה מעלה מחסד עולם דז"א, כי הוא למעלה מהצמצום זהו המגביהי לשבת, ע"ד ועתיק יומין יתיב, וזהו ג"כ פי' לך הוי' הגדולה, וארז"ל ברבות במדבר פ"א שכשם שיש לי תלוי ראש על כל באי עולם שנאמר לך ה' הגדולה, כך לכם עשיתי להיות לכם תלוי ראש לכך נאמר שאו את ראש לקיים מ"ש וירם קרן לעמו עכ"ל, ומבואר בלק"ת ר"פ במדבר פי' שאו את ראש היינו להעלות המדות שלמטה מהחכמה והמוחין לבחי' לגלגלתם גלגלתא דחפיא על מוחא הוא בחי' כתר שלמעלה מחב"ד, וזהו ג"כ ענין וירם קרן כמ"ש בענין רמה קרני בביאור דזכור ושמור, וא"כ מזה נשכיל עד"מ להבדיל כו' ענין פי' שיש לי תלוי ראש על כל כו' היינו בעליית ז"א בא"א וע"ד שנאמר ביום ההוא יהיה הוי' אחד, היינו שממילא גם
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.