עד, א
ידבר בענין והאלקים יעננו כו', דהיינו המשכת האור והגילוי מבחי' דעת עליון דכולא קמיה כלא חשיב בדעת תחתון, להיות הגילוי למטה כמו למעלה וזהו והאלקים יעננו, ולכן נק' הזווג בשם ידיעה כמ"ש והאדם ידע את חוה, וזהו ענין ומלאה הארץ דעה את ה' והיינו ע"י יחוד והשפעה זו מבחי' והאדם ידע כו', ועמ"ש עוד מזה בלק"ת בד"ה במדבר סיני באהל מועד שזהו ענין אהל מועד ונועדתי לך אותיות ונודעתי כו' ע"ש. עוד נתבאר מענין יחוד זה בד"ה לא הביט און ביעקב בענין ח"י ברכאן דצלותא כמו שהטפה נמשך מהמוח ע"י חוליות כך הוא ענין ח"י ברכאן דצלותא המשכת הדעת כו' להיות וידעת היום והשבות כו', ובד"ה שחורה אני ונאוה כ' וז"ל מקור נש"י נקראת כלה כי הקדב"ה נקרא אצלם בשם חתן מלשון חות דרגא הוא בחי' המשכת אוא"ס ב"ה בנשמות ישראל והיינו במתן תורה דכתיב ביום חתונתו שאז הוא זמן הנשואין שכמו הנשואין עד"מ בבחי' הזווג והיחוד הוא המשכת הטפה הנמשכת מן המוח של האיש בבחי' המקבל, כך התורה הוא בחי' חכמתו ורצונו ית' בבחי' א"ס ב"ה ממש חכים ולא בחכמה ידיעה כו' והמשכה זו בבחי' א"ס ממש היא נתפסת ונקלטת בנש"י כו' ואזי נק' כנס"י בשם כלה ואשה שמקבלת הטפה כו' עכ"ל שם, וזהו ג"כ ענין מזוזה זו זה, ועי' זח"ג ואתחנן רס"ד א' גבי כדין תרין שמהן עילאין אתעבידן חד ופי' הרמ"ז דהיינו ע"י היחוד העליון, וע' זח"ג נשא קמ"ה א' משמע הכהן שודמ"ט ממשיך היחוד במ' וזהו כה תברכו שיהי' כה במדרגת זה וז"ש בזח"ג פ' צו ל"א א' ע"פ זה קרבן אהרן לאזדווגא זה בזאת וז"ש אתה כהן לעולם על דברתי כו'.
ד זח"ב פקודי דרל"א ב' לזאת יקרא אשה לאפוקי מקודם לזה בק"ל שנה שנתחממו ממנו רוחות נקבות נוק' דקליפה כו', ושם איש ואשה זהו ענין חשן ואפוד אחור וקדם צרתני.
פ' צו ברע"מ ל"ג ב' בבשר היורד מן השמים עסקינן מאי מן השמים עמודא דאמצעיתא דעלה אתמר ובשר מבשרי. ועיין בפרדס ערך בשר, בשר על הרוב היא המל' כו' וזהו והיו לבשר אחד כו' ויסגר בשר תחתינה ויש בשר מצד הדין כו' מצד חביבות בעלה כו' וזהו עון המתאוים ששאלו בשר ודחו לחם מן השמים שהוא הזווג לחם שכינה שמים תפארת ורצו בבשר כו' עכ"ל, ואינו מובן כי בשר הוא ג"כ הזווג כענין והיו לבשר אחד, ואפ"ל עפמ"ש בערך עצם בתקונים עצם מעצמי דא יוד עם הא ובשר מבשרי ואו עם הא. עו"ש כי המלכות מצד החסד נק' עצם מעצמי ומצד הגבורות נק' ובשר מבשרי, והיינו כי עצם ל' עצמיות הוא חכמה שהיא עצמיות האצילות ובה מלובש אוא"ס ב"ה שהוא נק' העצמות המתלבש בתוך הכלים דע"ס בפרדס שע"ד וזהו ענין איהו וחיוהי חד והחכמה תחיה, ובינה שכ"ע נק' ג"כ עצם מעצמי והוא בנפש אלקית מצד בחי' החכמה שבנפש כו', וזהו ע"ד שנק' המל' אחותי בת אבי היא, ובשר נמשך מאודם מן האם והוא רק לבוש לגבי העצמיות כמ"ש עור ובשר תלבישני, כענין הכלים המלבישים את העצמיות וכן המדות מלבישים להחכמה (וע"ז נק' בשר מבשרי, והוא האהבה מיסוד האש יש ובטל ועיין בלק"ת פ' פנחס בד"ה את קרבני לחמי בענין עצמות גידים ובשר) כי החכמה נק' קדש מלה בגרמה הוא שאינו מקור עדיין להתהוות העולמות כמ"ש בת"א סד"ה ואלה שמות בנ"י ובלק"ת פ' מסעי ע"פ ויכתוב משה בענין שהחכמה נק' אמת שהיא כמו דכולא קמיה כלא חשיב ע"כ נק' עצם עצמיות וגרמין הם חוורו כי לבן עצמיות, אבל המדות הם מקור חיות העולמות כי עולם חסד יבנה לאחזאה איך מתנהג עלמא, ובאמת לאו מכל אלין מדות איהו כלל, ע"כ נק' בשר בחי' לבוש, והעור הוא אותיות, ויש שעורותיהן כבשרן י"ל ע"ד
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.