סד, ב
ראו הדבר ממש, לא בידיעה לבד וששים רבוא עדים היו לבד מנשים וטף וזקנים וכולם העידו לפני ב"ד הגדול יותר מששים רבוא, וכן נעתק הענין מדור לדור עד שהגיע עדינו.
ה והשתא א"ש טובא מאי דמשמע בקרא דמעמד הר סיני לבד הוא הראיה לנבואת משה שהיא אמת שאין בה שום דופי כמ"ש הרמב"ם שם מדכתיב הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם כו'. דלכאורה קשיא טובא דהא גם בשאר נביאים האמינו ע"י אותות ומופתים לבד אע"פ שלא ראו להם שישיגו בעצמם ג"כ מהות האלקות. מיהו הרמב"ם תירץ זה ספ"ז באמרו ז"ל ואפשר שיעשה אות ומופת ואינו נביא וזה האות שלו דברים בגו ואעפ"כ מצוה לשמוע לו כו' כמו שנצטוינו לחתוך את הדין על פי שני עדים כשרים כו' ע"ש והציוי ע"ז היגיענו ע"י מרע"ה. וא"כ לפ"ז א"ש דנבואת משה לא היתה אפשר שנאמין בה עי"ז לבד כיון שאפשר שעשה כו' ומי מעיד לנו שנביא הוא, משא"כ עכשיו בשאר הנביאים ציוי מרע"ה מעיד לנו ע"ש. מיהו זה דוחק דהא אשכחן בקרא דכמה אותות יש שא"א שיהיו נעשים אלא לנביא אמת שהשי"ת הוא עושה לו המופת וכמ"ש החרטומים לפרעה במכת כינים אצבע אלקים היא וכה"ג גרסינין בגמ' סנהדרין ס"פ הנחנקין ד"צ ע"א ח"ו שהקב"ה מעמיד חמה לעוברי רצונו כו'. הנה מבואר שנס דהעמדת חמה באמצע רקיע א"א שיהיה נעשה בלט ובכישוף וא"כ יכולה הנבואה להתקיים ע"י אותות אלו. אלא עיקר ההפרש ביניהם הוא כמש"ל סי' א' ההפרש בין ידיעת המציאות להשגת המהות שהמאמין בנביא ע"י אותות ומופתים עם היות המופת אמיתי שא"א שיהיה נעשה אלא ע"י השי"ת, מ"מ הנה אין ענין אמונה זו רק ידיעת המציאות שיודע עי"ז מציאות השי"ת הבבע"ג ובב"ת שהוא הכל יכול לעשות אות ומופת זה, וכיון שנעשה זה ע"י נביא זה ה"ז ידיעה ברורה שהשי"ת עשה אות זה בגילוי שישמעו לו בדבריו כמ"ש אליו תשמעון כו', משא"כ ע"י מעמד הר סיני היה להם ראיה והשגת המהות האלקות ואיך שמגיע מהשי"ת הנבואה למשה, והוא עדיפא טובא מהשגת המציאות כידוע דמה"ט אין דומה שמיעה לראיה שהראיה מקרבת הדבר להנפש יותר מהשמיעה לפי שהראיה הוא השגת המהות ממש, משא"כ בשמיעה שהוא ידיעת והכרת המציאות. לכן ע"י מעמד ה"ס נתקרב יותר אמונת השי"ת בעצמות ופנימית נפשותם וזהו וגם בך יאמינו לעולם.
ו מיהו אע"פ דהשגת המהות עדיפא מידיעת המציאות, היינו משום שמקרבת הענין יותר למהות הנפש. אבל מ"מ גם ע"י ידיעת המציאות מתברר הענין שהוא נמצא וזה"ע כל האותות ומופתים שבהם וע"י מתברר אמיתת מציאות השי"ת (אע"פ שיוכל להתברר גם בלי מופת כדכתיב מבשרי אחזה אלוה וכדלקמן אי"ה) והשגחתו בתחתונים ומציאת הנבואה וכמ"ש הרמב"ן בספר המצות בל"ת שמנה הוא סי' א' וז"ל יציאת מצרים שנעשה באותות מחודשים משנים התולדות מורים על אלוה קדמון חפץ ויכול ומחדש. שענין יציאת מצרים ליודעיו משתק כל כופר בחדוש ומקיים האמונה בידיעת האלוה והשגחתו ויכלתו בפרטים ובכללים כולם עכ"ל, וכ"כ בטור או"ח סי' רע"א דמה"ט אנו אומרים זכר ליצי"מ בקידוש של שבת שהשבת מורה ג"כ על החדוש ע"ש. ובאור הענין הוא דהנה נתבאר אצלינו במ"א שיש ב' בחי', בחי' השתלשלות מעילה לעילה ובחי' המשכה שלא כסדר ההשתלשלות, וענין ההשתל' מעילה לעילה הנה העלול הוא מעין העילה ויש לו ערך לעילתו, כמו עד"מ ודוגמא שהשגתו הוא חלק עשירית מהשגת העילה או עשירית מיני עשירית. וכה"ג
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.