נה, א

לא היה כ"א נברא ולא בורא, א"כ אינו קדמון באיש עכ"פ, וכיון שכל האנשים שחלפו היו מחודשים, הרי גם המין מחודש, וכמ"כ שמים וארץ יבולו כדכתיב שמים כעשן כו' כבגד תבלה, כיון שיש להם תולדות ותולדותיהן מתים א"כ גם האבות כיוצא בהן, כי התולדה היא דוגמת האב, ודבר זה קרוב למ"ש רס"ג מ"א פ"א והראיה השלישית מן הראיות כו' שאינה נמלטת מצמח וחיים שהם מחודשים וידוע כי מה שאינו נמלט מן המחודש שהוא כמוהו כו' וכן בשמים כו' והביא ראיה מפסוק אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי כו' עכ"ל, ובמ"נ ח"א פע"ד הדרך הרביעי הוא כראיות הרס"ג ומה שהשיב ע"ז אינו מספיק חדא שהקדמתם הי"א שהזכיר פע"ג הוא אמת כמ"ש במ"א הב' שאף לדברי החולקים ע"ז, ויוכל להיות מקרים זאס"ז לבלית תכלית. אכן כח ראיה זו אינו ע"ד שחשב המ"נ שכל המקרים סך כולם יחד היו בע"ג, כ"א מאחר שעכ"פ כל א' מחודש והוא תולדה של הארץ ממש ודבק בו, א"כ האב כמו התולדה כיון שהאב שהוא העצם לא קדם להתולדות שהן המקרים רק זמן מוגבל לבד כמו קדימת הארץ להחטים הגדילים וצומחים ממנה אינו אלא שנה אחת והחטים הם ודאי מחודשים שא"א להכחיש שהארץ קדם להם. וא"כ כיון שהחטים שהם מקרה מוכרח שהם מחודשים מפאת שמוכרח שמקורם שהוא הארץ קדמה להם. וכיון שהארץ שהיא העצם לא קדם להתולדה רק זמן מוגבל א"כ בהתוסף זמן מוגבל על המחודש הוא ג"כ מחודש וזהו מאמר המד"ר כל מי שיש לו תולדות הוא נברא, הרי שראיות רס"ג אינו ע"ד שחשב המ"נ. ועוד יש לחזק ולסייע דבריו בטענה עכ"פ ממ"ש במ"נ הדרך הראשון כו' שאיזה^* דין שימצא לגשם אחד כו', ומתולדה על אב יש לחייב יותר. ומזה יובן ענין שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה פי' ע"י שתראו תולדות השמים והארץ תראו שהם נבראים שכל מי שיש לו תולדות הוא נברא ואינו בורא כו', וא"כ וראו מי ברא אלה.

ועוי"ל ועיקר בכוונת הרבות כל מי שיש לו תולדות כו' קאי אף למעלה יותר דהיינו גם בשמים וארץ הרוחניים, והוא בהקדים מ"ש ברכות בקהלת צ"ד ד' ע"פ יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו. שם סי' ד' ח', וז"ל יש אחד זה הקב"ה שנאמר ה' אלקינו ה' אחד, ואין שני שאין לו שותף בעולמו, גם בן ואח אין לו כו' אלא שחבב הקב"ה לישראל וקראן בנים שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם, וקראן אחים שנאמר למען אחי ורעי, והקשו שם המפרשים שהרי לפ"ז יש לו בן ואח, והכתוב מפרש גם בן ואח אין לו, וגם הכתוב במשלי סי' למד מי עלה שמים וירד כו' מה שמו ומה שם בנו כי תדע, וארז"ל ברבות נשא פי"ב דרמ"ט ב' מי עלה שמים זה הקב"ה כו' מה שמו, צור שמו, שדי שמו, ה' צבאות שמו, ומה שם בנו כי תדע בני בכורי ישראל עכ"ל. וכן פי' בזח"ב ויקהל קצ"ז ע"א מה שמו הוי', ומה שם בנו ישראל, דכתי' בני בכורי ישראל ובמק"מ שם פי' מה שמו אבא, ומה שם בנו ישראל פי' זעיר, וכ"כ הרמ"ז שם מה שמו חכמה, ומה שם בנו תפארת. וכן איתא עוד בפ' בלק דקצ"א ע"ב, וכ"כ בת"א פ' יתרו בד"ה ענין האבות הן הן המרכבה, וז"ל כנודע שיש ב' בחי' אדם, אדם הראשון הוא בחכמה ואדם תתאה הוא ז"א, וזהו מה שמו ומה שם בנו כו' עכ"ל. אך כ"ז יובן בהקדים מה שידוע שיש ב' בחי' סוכ"ע וממכ"ע, פי' ממכ"ע הוא כמשל הנשמה שמחיה את הגוף ומתלבשת בו להחיות בבחי' התחלקות מחשבה ודבור ומעשה והתלבשות המוחין בראש כו', וכן בכל אבר חיות פרטי וכך כתיב אתה עשית את השמים ושמי השמים כו' הימים וכל אשר בהם ואתה מחי' את כולם, שהחיות ההוא מבחי' ואתה מחיה את כולם מתלבש תוך עלמין