ב, א

העולם אדון כל הארץ והוא המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית בכח שאין לו הפסק שהגלגל סובב תמיד ואי אפשר שיסוב בלא מסבב והוא ברוך הוא המסבב אותו בלא יד ובלא גוף עכ"ל. וראייתו זו היא ממש כדברי רס"ג בראיה זו שהכריח מראיה זו חידוש העולם. שכיון שא"א שיהי' קיומם בלי תכלית מצד הגלגלים שהם בעלי גבול וכ"ש סיבובם שאי אפשר ביותר שיומשך זמן אין קץ מכח בע"ת א"כ בהכרח שהם מחודשים. (הג"ה והרמב"ם שינה מענין הקיום אל ענין הסיבוב וההנעה משום דס"ל שזה הוא מוכרח יותר להכריח מזה המבוקש עכ"ה) אלא שהרמב"ם הכריח מזה רק שיש אלהי עולם אדון כל הארץ. ולא הכריח מזה שהעולם מחודש. משום שנמשך^* אחר דברי ארסטו בזה דס"ל שהש"י מסבב כן את הגלגל מעולם. ולכן הגלגל מתקיים וסובב כן מעולם זמן בבע"ג אף שמצד כחו הוא בלתי אפשר זה. אלא בכח הש"י המסבב אותו ונותן לו המציאות וההויה תמיד. ורס"ג ודעימיה ס"ל שאחר שהגלגל בעל גבול וע"כ כח קיומו והווייתו הוא מהש"י. א"כ הוא ג"כ מחודש. שמלבד שרחוק מהדעת לומר סברא זו דארסטו שהבעל גבול שא"א מצד עצמו שיהיה קדמון כיון שכחו מוגבל. עכ"ז יהיה קדמון מהחיות וההויה הנמשך לו מן הש"י המצוי הקדמון. שכל זה דחוק ולקמן יתבאר ראיה ברורה שזה אינו. ומה גם התהוות הבעל גבול מהבלתי בעל גבול אשר אין ערוך ביניהם כלל וכלל ולכן אפילו רבוא רבבות השתלשלות דרך עילה ועלול לא יועילו להיות התהוות הבעל גבול מהבלתי בעל גבול וכש"כ התהוות יש ודבר גשמי מהדבר שאינו גשם. שאין לך יש מאין גדול מזה.

ומובן לכל מי שיש לו מוח בקדקדו שא"א התהוות זו כ"א ע"י כח הבלתי גבול שהוא הכל יכול. ולא שייך כן כ"א ע"י כוונה ורצון. שברצונו הבבע"ת פועל זה. ואיך יתכן לומר שכל זה נתהווה כן מעולם ומקדם. שא"כ לא הי' בזה רצון וכוונה להתהוות זו מאחר שמעולם הי' כן. ובלא כוונה ורצון הרי מוקצה מהדעת שיהי' התהוות זו של הבעל גבול הגשמי. מהבבע"ג המופשט מכל גוף ודמות הגוף שאין ביניהן ערך כלל. יותר מה שא"א שיתהוה מים מאש לפי שהן שני הפכיים. והרי זהו כביכול שני הפכיים יותר מה שאין ערוך כלל. אלא מובן לכל שזה נתהוה רק ע"י רצונו ית' הכל יכול והרצון הוא כוונה מכוונת וא"כ על כרחך הם מחודשים.

אך מלבד זה אף אם היה הדבר שקול כיון שעכ"פ זה מוכרח שאין הגלגל קדמון מצד עצמו כ"א על כרחך קיומו ומציאותו מהש"י. אלא שעדיין אין לך הכרח מצד זה לבד מה שהוא בעל גבול. להכריח החדוש. ע"ז יספיקו שאר הראיות מהתכלית והכוונה הנראה בהשמים והארץ שהן מחודשים^* ועוד שאר ראיות להכריח החדוש. וא"כ מופת זה הוא ג"כ מסייע להאמין החדוש. דודאי בקל יותר להאמין החדוש. כאשר מבואר בלאו הכי שעכ"פ אי אפשר שהשמים והארץ קיומן וחיותן מעצמן ח"ו. כ"א שבע"כ אין להם חיות וקיום רק מהשם יתברך לבד. אזי אח"כ בקל יותר לקבל ענין החדוש. ע"י ראיות אחרים. כאשר קבלם הרמב"ם ג"כ במ"נ אח"כ.

ועפ"ז נלע"ד לתרץ דברי הרמב"ם הנ"ל ממ"ש עליו בעל העקרים מ"ב רפ"ה וז"ל והמופת הראשון מהם שעשה הרב ז"ל הוא בנוי על מציאות תנועה תדירה נצחית כמו שיניח הפילוסוף, וזה ממה שלא יודה אותו כל בעלי הדת האלקית המאמינים בחדוש. ואין החוש יכול להעיד על זה גם כן ולכן לא התעסקנו בהבאת המופת ההוא עכ"ל. ויש ליישב דעת הרמב"ם דהא אין מופת זה בנוי ח"ו על הקדמות דוקא. דהא אדרבה רס"ג הכריח ממופת זה החדוש. שהרי תוכן מופת זה הוא שהגלגל כיון שהוא בעל גבול, ע"כ גם כחו בעל גבול. וא"כ אי אפשר לו בלא בורא ח"ו. הבלתי בעל גבול. אלא שהרמב"ם נטה מזה מדעת רס"ג לומר שאין מופת זה מספיק לגמרי על