קמו, א

דבר מפורסם כי סוגים נבדלים בלתי אפשרי שיתחברו יחד ויביאו תועלת האחד למשנהו, ועוד זאת יותר כי הבדלת הסוגי' הוא בהפכתם, פירוש שההבדל שבין הסוגים האלה, וההפרש שביניהם, הוא מה שהם הפכים זמ"ז, וכמו שנאמר שזה עיקר מהותו אש וזה עיקר מהותו מים, הרי שלימות כל סוג הוא הפכיית הסוג השני, ומובן למבין כי אי אפשר שיביא התועלת מזה אל זה באשר שונים המה במהותם, ובפרט בפעולותיהם, ואי אפשר שיתחברו לעת מן העתים, אם לא שזהו מצד הרצון העליון, וכמו בבריאת השמים שאי' במד"ר ובזוה"ק שנטל אש ומים ופתכן זה בזה ומהם נעשה השמים, או בהראות האלקי' אות ומופת חותך על ענין מן הענינים העקריים, שזה אפשר לבוא ע"י עבד מעבדיו כמו הנביאים וגדולי הצדיקים שבכל דור ודור, וכמו שמצינו באלי' שנפל אש מן השמים ויאכל גם את המים אשר מסביב, שאז בזה הראה מופת על ענין עקרי מעקרי הדת ואמונה הפשוטה, אבל לולי זאת אי אפשר שיהי' הרכבת סוגים נבדלים זמ"ז אשר ראשית הבדלתם הוא הפכתם.

ואם אצדק בהקדמתי והנחתי הפשוטה הלזו, ארהיבה בנפשי לשאול מהאפודי איך יקויים פירושו בדברי הרב המחבר שחכמת הטבע תהי' כעין הקדמה וראשית אל חכמת האלקות, הלא המה סוגים נבדלים זמ"ז, והבדלתם הוא מה שהם הפכים זמ"ז, ואיך יצדק בהם ענין ההרכבה וההתחברות להיות חכמת הטבע מבוא אל חכמת האלקות. ועתה עלי להציע עניני איך כי הפכים המה זמ"ז. הנה בכל דבר הרי ימצא בו הראש והסוף, פירוש מה שיקראהו ראש הוא המעולה במעלה ומדריגה, וסוף הוא האחרון והתחתון במעלתו ומדריגתו, אמנם הראש והסוף שניהם המה בגוף הדבר ההוא ממש, היינו שקריאת שם סוף אינו ע"ש היציאה שיצא התחתון ממהות הדבר ההוא אל בחי' השפלה ממנו בערכו, רק שהוא ממש בדבר וגוף ההוא, ורק שהוא סופו ואחריתו, ולהיות כן הנה גם בסוף הזה ישנו גם בו מה שיש בראש, רק באופן מצומצם יותר מכמו הראש, דאל"כ הרי אינו סוף הדבר, כ"א הוא מהות אחר לגמרי, רק שקריאת שם סוף הוא מפני היות בו ההגבלה והצמצום לפי ערך הגילוי שבהראש. וכמו עד"מ גוף האדם הרי יש בו ראש וסוף, שהם הרגליים, הרי חומר הרגליי' הוא בשר האדם ואחד מאבריו כמו הראש והלב, רק שבהעדרם יעדר החיות, ובהעדרו יעדר רק השלימות, ואיך שיהי' ה"ה מגופו של אדם, והוא בסוג אחד עם הראש. וכמו"כ הוא גם בחומרי ורוחני שהם סוגי' מובדלי' זמ"ז, ואם כי שניהם מורכבים כמו הכלי הגשמי והחומרי מורכבה היא מחומר וצורה, מ"מ העיקר הוא הכלי, או כמו נפש הרוחני שהוא מורכב ג"כ מחומר הוא עצם הנפש וצורה הם כחות הנפש, אבל הסוגי' הם נבדלי' לגמרי והפכים, כי בחומרי העיקר הוא הכלי, וגם הציור הוא בחומר, וברוחני העיקר הוא הנפש וגם צורת הנפש הם ג"כ כחות נפשיים, לפי שכללי' הסוג הוא מה שהוא נפשיי ורוחניי.

ובדוגמא כזו יובן כאן בפירוש דברי הרב המחבר דמעשה בראשית הוא חכמת הטבע, טבע פירושו הוא פ„רטרונקען ובולט ונראה רק החומר, שזהו כל מעשה בראשי' מה שהעולם על מילואו נברא, הרי העיקר הנראה במע"ב הוא רק החומרי הוא הבריאה, כי זהו סוג מע"ב רק בריאת והתהוות העולמות מאין ואפס המוחלט אל היש, ומעשה מרכבה חכמת האלקות, סוג האלקיי הוא מציאות האמיתי בחי' אין ואפס המוחלט, והעיקר הוא האלקות, וכדוגמת הנפש שהעיקר בו הוא החומר העצמי והוא עצם הנפש הפשוט בתכלית הפשיטות, ובפרט בבורא שהוא אמיתית מציאות היש הרי סוגו הוא דוקא הרוחני (ואיך יתחברו יחד כו'). וזהו כוונת הרב המחבר באמרו מעשה בראשי' חכמת הטבע,