צא, ב

זה מענין אב המצטרף אל הבן כי העץ כמו האב המוליד הענפים והפרי עכ"ל. וכן משמע בפרש"י ס"פ וארא, דאבי היינו לשון עץ, שהרי פי' כי השעורה אביב כבר ביכרה ועומדת בקשיה, וע"ז כתב שהוא לשון באבי הנחל, וכ"מ עוד בפרש"י פ' משפטים כ"ג ט"ו ע"פ למועד חדש האביב, שהתבואה מתמלאת בו באביה, ודלא כה"ר אליהו המדקדק שהשיג על הרד"ק שם, אמנם בגמ' ס"פ א"ט גבי קישות שהתליע באביה פרש"י בקרקע והוא ע"ד שפי' באיוב בענין עודנו באבו, עכ"פ בין כך ובין כך, י"ל שהוא נלקח מענין אב וכדברי הרד"ק.

[zman_begin][אביב] [zman_end]

של"ה^* קמ"ז א' ק"ו ב' קמ"ח ב' שי"ב א' שנ"א א' אביב, שמור את חדש האביב, ובגמרא פ"ק דר"ה דף זיין ע"א איזהו חדש שיש בו אביב הוי אומר זה ניסן, פרש"י שיש בו אביב שהתבואה בכירה בו להיות מבושלת בגמר בשולה, ואימא אייר בעינא אביב וליכא פרש"י שכבר נגמרה בניסן ואי איכא זרעא אפילה אין זה בכיר אלא אפיל. ובפרק שני דר"ה דכ"א ע"א פרש"י שניסן קרוי אביב על שם בישול התבואה. וכן פרש"י פ"ק דסנהדרין די"ג ע"ב שאין ניסן קרוי אביב אלא על פי בישול התבואה שמתבכרת בו. ובחומש ס"פ תשא ל"ד י"ח ע"פ את חג המצות תשמור כו' למועד חדש האביב פרש"י חדש הבכיר שהתבואה מבכרת בבשולה. ובפ' משפטים כ"ג ט"ו פרש"י חדש האביב שהתבואה מתמלאת בו באביה, אביב לשון אב בכור וראשון לבשל פירות עכ"ל. וכ"כ הרלב"ג שם למועד חדש האביב והוא סבוב תקופת ניסן כי אז התבואה באביה בארץ ישראל עכ"ל. ובפ' בא י"ג ד' ע"פ היום אתם יוצאים בחדש האביב כ' הראב"ע בעת המצא האביב בא"י וזה האביב שעורה ופי' אביב כמו בכור כי הוא מגזרת אב שהוא כמו ראשון לאשר הוליד או חכם לתלמיד שלמד וכתיב כי השעורה אביב ס"פ וארא, והעד שאמר בחג השבועות בכורי קציר חטים עכ"ל, וכ"כ עוד בפ' ויקרא ב' י"ד ע"פ אביב קלוי באש, וס"פ וארא ע"פ כי השעורה אביב פרש"י כבר ביכרה ועומדת בקשיה כו', אביב עמדה באביה לשון באבי הנחל עכ"ל, לפ"ז פי' אביב לשון בכיר ולשון באבו. והנה בכיר בלע"ז היינו כמ"ש ירמיה כ"ד ב' כתאני הבכורות פאייגען וואש ווערין צאייטיג צום ערשטין א"כ גם חדש האביב הלעז דער חודש וואש תבואה ווערט צאייטיג, וכשנאמר שהוא ג"כ לשון באבו יש להוסיף וואש תבואה ווערט צאייטיג און שטייט אין דיא זאיינגען.

במסכת שביעית פ"ז מ"ה אבל לעלין יש ביעור מפני שנושרין מאביהן פי' הר"ב העלין נושרים הן ממקום חיבורן ולענפים שהם מחוברים בו קרי אביהן עכ"ל והרמב"ם שם כ' שהענפים אל העלים הם כיחס האב לבן, במנחות דס"ח סע"ב מה אביב האמור במצרים שעורים כו' משמע דלולי הגזרה שוה היה אפשר לפרש אביב דויקרא ב' י"ד על חטים וא"כ הפי' חטים הבכורות (וואש ווערין צאייטיג צום ערשטין) ועומדים באביהן, אך מ"מ הטעם שבאמת רק שעורים נק' אביב כי היא התבואה המתבכרת ונגמרת קודם לחטים כמ"ש ראשית קצירך והיא בכירה לחטים.

[kitzur_begin] קיצור אביב וואש תבואה ווערט צאייטיג און שטייט אין דיא זאיינגען ואביב לשון אב, כי התבואה הבכירה היא כמו אב וראשון לשאר התבואות, גם אביב לשון באבו והיא השבולת שהיא אל התבואה כיחס האב לבן^*.[kitzur_end]

מענין אביב זח"א עמוד ס"ז ופ' תצוה, א"נ אביב הבכור כעין אב והוא בכור לחטים, וכמו בהמה נברא' קודם האדם גם ע"ד שעשו הבכור לפתח חטאת אלא שיעקב לקח בכורתו לכן עיקר בכורי נז' גבי חטים.

[zman_begin] [אביון] [zman_end]