פה, א

ממדה זו לכל העלולים ממנה מאין ליש הוא בלי שיעור וגבול כלל, שהרי שיתא אלפי שני דהוי עלמא לא נפסקה עדיין אור השפע האלקי להוות מאין ליש כמ"ש המחדש בטובו בכל יום מע"ב פי' בכל יום מאינון יומין עילאין דאצי' מתחדשת השפע אלקי שבבחי' א"ס במדת מלכותו להוות מאין ליש מוחי' חדשים לגמרי לכל הנמצאי' דבי"ע ג"ע העליון ותחתון איש לא נעדר כו', וה"ז כמשל הנביעה ממעיין שאין לו הפסק ממקורו הגם שהמים שנובעים נמדדים בקצבה אח"כ בכלים מכלים שונים אבל הנביעה אין לה הפסק לעולם מחמת שהמקור שמשם הנביעה אין לו תכלה בעצם כו', ולכן נקרא הוא ית' מקור מים חיים את ה' דהיינו מבועא דלא פסיק, דהיינו שאין קץ וגבול להשפעה האלקית של אור א"ס שבמדת מלכותו ית' לחדש בכל יום באופן אחר זמן ומקום דבי"ע, והיינו שאף מלכות^* דעשייה (שמי"ס שלה נתהוו שמים וארץ הלזו הגשמיים כו') שהוא בחי' כח המשפיע חיות לעשיה כו', היא ג"כ בחי' בלתי בע"ג שאין גבול לכח השפע הנמשך ממנה תמיד נובע ולא פסיק כו' ותמיד מתחדש החיות כו', והוא מפני שבמלכות דעשייה* מלובשת מל' דיצירה כו' שבתוכה מ' דאצילות המיוחדת בא"ס ב"ה.

[kitzur_begin] (קיצור ב' ממה שלא נפסק השפע, כ"א כמבוע מים דלא פסיק. זהו רואים בחי' א"ס. והיינו כי במל' דעשייה מלובש מל' דאצי' שבתוכה אור א"ס. וענין מופת זה קרוב לכאורה למ"ש הרמב"ם^* בספרו מ"נ ח"ב פ"ג עיון שלישי והביאו ג"כ בעל העקרים במ"ב פרק חמישי). (נדפס לעיל דף ס"ב, א)[kitzur_end]

ב והגם שהמקבלים מוגבלים בכלים מכלים שונים ויש להם מספר ידוע וזהו המוציא במספר צבאם, פי' שגם באה השפע אלקי' לידי מספר וחשבון עד שכל א' הוא כח מובדל בפ"ע והוא בתכלית ההגבלה כי לא ימצא שנים ביחד כו', היינו מצד המקבלים לפי שכך עלה ברצון השופע שיבאו במספר וזהו המוציא שהוא ית' מוציאם ומחלקם, אבל מצד השפע עצמה אין לה קץ וגבול כלל גם כאשר תבא השפע לידי מספר שהרי אין לה הפסק כנ"ל שהרי זה השפע הבאה בגבול כיון שאינה נפסקת בהכרח שמלובש בזה כח הא"ס ע"ד מארז"ל כל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק ועמ"ש בלק"ת גבי עשי"ת סד"ה שובה ישראל עד בפי' עד כו' ע"ש, וזהו שמסיים מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר פי' זהו שמורה להם הנביא ענין השגת אור א"ס ממש במה שאין לשפע זו האלקי' הפסק כלל וזהו לא נעדר ונפסק מוחי' חדשים לכל איש ואיש מפני שהוא ית' רוב אונים ואמיץ כח פי' בבחי' אין סוף כי כמו שאין לו תחלה כך אין לכחו שבמדות שהוא התפשטותו תכלה וסוף כו' וזהו רוב אונים ריבוי הכח בלי הפסק כו', ונמצא שההשפעה זו האלקי' הגם שבאה לידי סוף ומספר ידוע שרש נביעתה מבחי' א"ס ממש וכמ"ש בזהר ר"פ בראשית דף ב' סע"א מרוב אונים ואמיץ כח הוא חכמה ובינה והיינו כי מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית כי בחכמה מלובש אור א"ס וכמ"ש הוי' בחכחה יסד ארץ וחו"ב הוא בחי' ונהר יוצא מעדן יוצא תמיד שאין הפסק לההשפעה ובת"ז תיקון מ"ט דפ"ח ע"ב פי' מרוב אונים דא כתר עילאה, וע' במא"א אות ריש סעיף מ"ה ובי"נ שם, ועכ"פ מובן הפי' דע"י המשכת הכח מבחי' א"ס ממש המלובש בכח"ב מזה נמשך המחדש בכל יום מע"ב בלי הפסק כו'. (קיצור ג' וזהו ע"ד נצח סלה ועד אין לו הפסק, כמ"ש בענין שובה ישראל עד, וזהו ענין מרוב אונים ואמיץ כח חו"ב שבהם מלובש אור א"ס ונהר יוצא מעדן, מזה נמשך איש לא נעדר). ולהבין זה בתוס' ביאור הנה ידוע דכל עיקר התהוות הנבראים דבי"ע הוא מבחי' אותיות דעשרה מאמרות כמ"ש כי הוא אמר ויהי, והם בחי' אותיות הדבור שבטלים לגבי אותיות המחשבה, ואותיות