עז, ב
שהיא מקור המהוה היש מאין נכרת ונודעת מעלת שם הוי' שהוא למעלה מעלה מבחי' ההארה והשם וכמו מזיו השמש נדע מעלת השמש עצמו כו'. ועוד יובן זה ממ"ש בת"א פ' וארא בד"ה וידבר אלקים כו' וארא אל אברהם כו' בענין אימתי גדול הוי' כשהוא בעיר אלקינו, עיר אלקינו שהוא מל' עולם הדבור והוא הנק' מקום כי צירופי אותיות הדבור נק' בתים כו', הנה מבחי' זו נמשך האהבה והתשוקה והיראה מפני ש' הוי' עצמו כו' ע"ש, וזהו שמבחי' מקומו היינו עיר אלקינו כנ"ל או כמ"ש והוי' בהיכל קדשו היכל גימ' אדני שהוא היכל וכלי לגלוי ש' הוי' כמו שהאותיות הם נק' בתים לגלוי השכל ועמ"ש ע"פ וכל בניך לימודי הוי' א"ת בניך אלא בוניך בנין עיר אלקינו, הנה עי"ז נודע ונכר גדולת ש' הוי'.
ובגין כך אזהרותא לבר נש דהא מתעטרא בעטרא קדישא דלעילא, י"ל שזהו ענין הנשמה יתירה שנמשכת בשבת כמ"ש מזה בת"א בד"ה ויקהל משה, ובסידור ע"פ נשמת כל חי תברך, ועמ"ש בלק"ת בד"ה לבאר ענין יוהכ"פ, ועיין עוד בזח"ג ר"פ קרח דקע"ו ע"ב גבי ה"נ קדש תתאה כו', דלא יפיק מיניה, דאי יפיק מפומיה מלולא דחול קא מחלל שבתא, עמ"ש בד"ה שובה ישראל עד בענין ודבר דבר, ועמ"ש ע"פ ולא תחללו, בידוי בעבידתא כמה דאוקימנא, ברגלוי דלא למהך לבר מתרי אלפין אמין, ועמ"ש בביאור ע"פ השמים כסאי בענין אם תשיב משבת רגלך, ואפ"ל כי אלפים אמה רמז לתורה שקדמה אלפים לעולם והיא תחום שבת כי התורה היא היכל קדה"ק דבריאה שבו מלובשת השכינה, כמ"ש בסש"ב פנ"ב. אל יצא איש ממקומו דא הוא אתר יקרא דקודשא דא, היינו בחי' מ' דאצי' שהיא המאירה בשבת משא"כ בחול שנמשך החיות ע"י יצירה ועשיי' המתלבשים בק"נ, אבל בשבת נפתח שער החצר הפנימי' שהוא עולם האצי' ופתח זה הוא המל' שנק' פתח האהל וכמ"ש בפי' ופסח ה' על הפתח בד"ה קול דודי כו' מדלג כו' ע"ש, ותמצא שהמדרגות עליונות שלמעלה מעלה מהמל' הם באים ומאירים בבחי' מל' וזהו ענין מדלג כו' ופסח ה' על הפתח, ועד"ז יובן בענין שבת שהוא אור המ' הנק' מקומו, היינו ג"כ שמאיר בה שם הוי' ממש, ועמ"ש בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה למען תירא.
ברוך כבוד ה' ממקומו כבוד הוי' דלעילא היינו ז"א שמאיר בו או"א הנק' כבוד עילאה ל"ב נתיבות החכמה והוא הגילוי איך שלמעלה היש, ולמטה הכל אין וכלא חשוב וזהו ענין הכתר והכבוד לחי עולמים כי הוא היש האמיתי, ממקומו דא כבוד דלתתא פי' מ' שהוא ענין הבריאה יש מאין שלמטה נראה העולם ליש ומה שהוא למעלה נקרא אין ע"ש ההעלם שאינו מושג, ומ"מ מבחי' מקומו הנ"ל יומשך ויתגלה אח"כ כבוד הוי' כבוד דלעילא.
ודא איהו רזא דעטרה דשבתא בג"כ אל יצא איש ממקומו ברוך הוא לעלם ולעלמי עלמין, ור"ל כי בשבת נמשכי' ומתגלי' ב' בחי' אלו וזהו ענין ב' שבתות כהלכתן מעלי שבתא, ושבתא דיומא, שמור וזכור ועמ"ש מזה בד"ה את שבתותי תשמרו בלק"ת פ' בהר:
כתיב הנה מקום אתי דא איהו מקום טמיר וגניז דלא אתיידע כלל פי' בינה, משמע דכתיב אתי, והיינו כמ"ש בד"ה אלה פקודי המשכן, משכן העדות, שיש ב' בחי' משכן, הא' פקודי המשכן יחוד ו"ה הנמשך ע"י קיום רמ"ח מ"ע זכרי עם ו"ה רמ"ח, ובחי' ה' תאה היא מקומו דז"א הנק' ו' שבה ועל ידה נמשך גילוי זה, אך משכן העדות בחי' י"ה עלמא דאתכסייא הנסתרות להוי' אלקינו זהו שהבינה נק' מקום אתי שבה מאיר ומתגלה הארת עתיק והיינו ע"י יסוד אבא כו', וזהו ענין עולת שבת ז"א בשבתו ע"ק היינו ע"י הנה מקום אתי. היכלא עילאה טמיר וגניז היינו בינה שנק' היכל לאור אבא כמו מוח ההשגה הוא כלי לאור השכל ועזח"ב ר"פ תרומה קכ"ז ובזח"א פ' בראשית דף כ' ע"א, ועמ"ש בפי' נקודה בהיכלא בד"ה ראה
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.