עג, ב

ושמחה בצפרא ובד"ה תחת אשר לא עבדת, ומזה יובן דק"ש ערבית זהו נק' שכינתא תתאה שה"ע ביטול היש, וק"ש שחרית זהו שכינתא עילאה יחודא עילאה ביטול אמיתי וכנזכר בד"ה שיר השירים וזהו ענין עצם מעצמי שהיא שכ"ע ובשר מבשרי זהו שכ"ת ע"ד עצמות מן האב ובשר מן האם, ועמ"ש בביאור מאמר הזח"ג שופטים ער"ה מענין עצמות ובשר, ועמ"ש בד"ה חכלילי עיניים מענין אה"ע ואה"ר שהם ב"ן ומ"ה וזהו ענין מדת לילה ומדת יום ולכן איתא בהרד"א שגאון אחד הנהיג לומר בשחרית אה"ר ובערבית אה"ע.

דמ"ט ^* ע"ב ויאמר האדם זאת הפעם כו' ע"ש, וע' בלק"ת מאדמ"ו נ"ע פ' מטות בד"ה ואשה כי תדור, ולענין עצם מעצמי כו' יש להעיר ממ"ש בזח"ב שמות ד"ג ע"פ אתי מלבנון כלה כו' דתרווייהו מלבנון קא אתי פי' לבנון ל"ב נתיבות חכמה ונון שערי בינה, וזהו ענין עצם מעצמי עצמות מן האב בחי' ל"ב נתיבות חכמה ובשר מן האם מבחי' נש"ב.

ג זח"ב בא דל"ז ע"ב וז"ל אלא הכא תנינן האי כתרא דאקרי זאת (עיין זהר תרומה קנ"ח ב' בענין כ"א בזאת יתהלל, בזאת אני בוטח, ואף גם זאת בהיותם וגו' זאת אשיב אל לבי וגו' וזאת אשר דבר להם אביהם, וע' פ' ויחי דף רמ"ח סע"א ובפ' אחרי דנ"ח ע"ב דהאי זאת כו' ובפ' אמור דצ"ה סע"א בענין פתחי לי) אתקרי אשה, כד"א לזאת יקרא אשה (פי' שבחי' זאת נקרא אשה בזאת יבא אהרן דהיינו יראה הוא מקבל מאהבה ועמ"ש בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה וידעת היום בענין ואהבת את, ועמ"ש בד"ה גן נעול בענין בינה יתירה ניתנה באשה, שהדבור ותשבע"פ ויראה הכל נק' אשה, ובלק"ת פ' שלח בד"ה והיה לכם לציצית בפי' אשה אש ה' ובד"ה והקרבתם עולה אשה, ובד"ה ואשה כי תדור נתבאר שהוא ע"ש האהבה ברשפי אש כו', ועמ"ש בת"ז^* בענין ג' נשים אחת לשה ואחת עורכת ואחת אופה שהם נגד ג' בחי' בת אחותי אמי וכמ"ש מענין לישה ואפייה בד"ה כי תבואו אל הארץ בלק"ת פ' בהר ובמא"א א' ססע"י קכ"ח אשה נאה נקרא הבינה היינו כי היא כלה נאה בבחי' כלה שארי ולבבי ביטול לגמרי כמ"ש בד"ה שיר השירים שהוא ענין שכינתא עילאה אבל על המל' שכינתא תתאה נאמר שחורה אני אלא שאעפ"כ ונאוה ע"ד רני ושמחי בת כי הנני בא ושכנתי בתוכך דוקא) אמאי משום כי מאיש לוקחה זאת (ז"ל הפרדס ערך אשה המלכות נקראת אשה וכו' מפני שהיא כח הנקבה המקבלת השפעה מכל האצילות ומשפעת במדרגות, הג"ה כמו הדבור שמקבל מהמדות והשכל וע"י נשפע לזולתו עכ"ה, ועוד שהיא אשה לבעלה החתן שהוא נודע בשערים בעלה, הג"ה עיין בת"א פ' משפטים בד"ה לא תהיה משכלה בפי' כוס ישועות ועמ"ש ביאור פי' וענין יסוד דנוקבא היינו הבחי' כלי ריקן שמקבל שפע הרב בד"ה הנותן לשכוי בינה, ובלק"ת בשה"ש בד"ה שימני כחותם בענין חותם שוקע, ובפ' חוקת בד"ה אז ישיר ישראל כו' עלי באר בפי' וענין באר מים חיים שהוא העלאת מ"ן של בחי' אשה הנ"ל עכ"ה, ואין ספק כי גזרת המלה הזאת היא אש יונקת מצד הגבורה והיא ה' בסוד הנקבה משא"כ איש שהוא אש יו"ד בסוד הזכר כו' עכ"ל), מאן הוא איש ההוא דאקרי זה, ודא הוא איש דכר כד"א כי זה משה האיש, ובפרדס ערך זה הוא התפארת ונק' זה כי הוא עולה י"ב הוויות י"ב גבולים וזה מתחבר ומזדווג בזאת כו' וכן היסוד נק' ג"כ זה כי כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף, ועמ"ש ע"פ אלה תולדות יעקב יוסף כו' וע"פ בן פורת יוסף כו', ועמ"ש מענין בחי' זה ע"פ ראשי המטות בענין זה הדבר כו' משה נתנבא בזה כו', וענין זווג ויחוד זה בזאת יש להבין ממ"ש בת"א סד"ה משה