נא, א

בכוזרי כי מה שיצא אל גבול הפועל ונמנה אח"כ המנין כו' יש לו תכלית בלי ספק כו', וזהו מופת ברור על המנע בא זאס"ז פעמי' רבי' בב"ת עכ"פ. דרמב"ם כ' שלא בא המנעו על בב"ת פ"א דאז לא שייך מ"ש הכוזרי כי מה שיצא כו', אבל לומר שיוכל להיות בב"ת פעמים רבים זא"ז נ' שהוא א"א דאל"כ אמאי א"א להיות מנין בב"ג מאתנו עד צאצאינו כו', והגם דא"כ יהי' מופת אף על המנע פ"א בב"ת אך י"ל שז"א מופת כ"כ כי העבר צ"ל עודף מעט מהעתיד שיצא לפועל כיון שאפשר בו עוד לצאת לפועל, אבל אנו שיירנו הרבה עודף לעבר על העתיד כשת"ל שבעתיד יצא לפועל פ"א בב"ת ובעבר יצאו לפועל מאה מילייאן פעמים בב"ת או בל"ג פעמים בל"ג כו' וכיון שאפ"ה א"א שיצא בעתיד בל"ג אף פ"א א"כ נ' שזהו מופת ברור על המנע בעבר בב"ת כ"כ רבו' פעמים כו' ולכן העולם מחודש (ואת"ל שא"כ בלעתיד יוכרח ג"כ בל"ג פעמי' בל"ג וא"כ מהו עודף לעבר י"ל העודף דע"כ חזר הבל"ג כא' וא"כ כל מה שתאמר בל"ג פעמים בל"ג ה"ל כמו אלף פעמים אלף ויכול להיות עוד ובעבר הי' יותר ואינו מובן איך כמו עכשיו על א' כו' ועוד עכ"פ ראינו שא"א להיות מנין מא' עד בל"ג בפועל וא"כ א"א לומר כן בעבר ג"כ) והנה אף אם הענין הי' שקול, א"כ כיון עכ"פ סברת הקדמו' רחוקה יותר מסברת החידוש. א"כ יספיק ע"ז המופת דהר"ר יוסף יעב"ץ שנז"ל שאין עליו שום סתירה מטענות אלו, להכריע דעת החידוש. כיון שאף בלעדי זה המופת, קשה יותר לומר ההיפך מענין החידוש, כש"כ כשנוסף ע"ז ראי' ברורה חושיי' זו.

ועוד יש ראי' על החידוש מענין הלשונות של כל עם שבלי ספק הם מחודשים אחר שלא היו מקודם כו' כמבואר בכוזרי מאמר א' סי' נ"ג עד סי' נ"ו ובאוצר נחמד שם. ועפ"ז נ' טעם בענין דבשבת כתי' ודבר דבר, כי שבת היא עדו' על חידוש העולם. מש"ה צריך לשתוק מדיבורי חול, להיות כי הדיבור ג"כ מחודש שהלשונו' מחודשי' כו'. וגם למעלה ענין דבר ה' הוא מחודש בשי"ב כו' משא"כ קודם שנברא העולם לא שייך בחי' דיבור כו'.

ט) וכ"ז ^* ראי' לחידוש. דאל"כ הי' הריבוי לאין קץ ממש אף אם בכל דור לא נוסף בו רק איש א'. (וכ"ש לולי מלחמות. ונודע שא"א להיות רבוי בלי גבול בפועל א"כ המביא אל הבטל בטל)

יוד) כ"ז ראייה חושיית לחידוש. ג"כ ראיה מהתחדשות שבכל דור כמו מציאת הדפוס הזייגערש וכיוצא, שתוספות שלימות לא שייך רק בדבר המחודש שלכך רוב שנים יודיעו חכמה, משא"כ בדבר שעבר כבר זמן בבע"ג, היה ראוי שמה שיהי' עכשיו הי' ג"כ מקודם.

יא) דאין לומר שא"א לומר רואין כל האנשים כאלו נמצאים עתה, מפני שא"כ יהי' נמצא בלי גבול בפועל מה שאי אפשרר דזה אינו מבטל כלל ענין הרואין כמשי"ת. ועוד משיטתך אני משיבך דלשטתם ע"כ צ"ל שעברו כ"פ בלי גבול אנשי' כנ"ל. א"כ אמאי לא נוכל לומר ג"כ רואין כאלו הן קיימין. ואם מפני שזהו בפועל בב"א הלא הפרש זה גופא מי אימת לך. ועוד כשת"ל שא"א לומר כן א"כ זה יבטל שלא הי' כלל אנשי' בל"ג אבל ענין אמירת רואין לא יתבטל מפני זה שהרי אין זה מניעה לשלא תוכל לומר רואין אלא הוא ראי' שלא הי' כלל בלי גבול.

יב) והנה על זה ודאי גם הם יודו שאם הדורות היו קיימים באיש או אפילו רק אחד מכל דור מוכרח שכל המין מחודש ובעל גבול. שהרי הרמב"ם כתב שמוסכם מהפלוסופים שאי אפשר להיות גשמים בלתי בעל תכלית יחד בפועל כמ"ש לעיל