כז, א

שישי, מה שהכריח החידוש, וזהו הדבר טוב הנמצא בספרו, וכתב פ"ו ג' דברים שבהן יוכר, ההוה והמחודש, מבלתי מחודש. האחד שהמחודש נעשה בשביל תכלית דבר מה. הב' שהמחודש אפשר שימצאו בו דברים בלתי מחוייבים מצד טבעו ועצמותו, כמו שימצא לעץ אחד צורת הכסא ולעץ שני יעשו ממנו צורת תיבה, ואין אחת מהן מחוייבת לו לפי טבעו. הג' שהמחודש אפשר שיהי' בעצמותו דבר בשביל זולתו, כמו הצומח נברא בשביל בעלי חיים כדי שיזון ממנו וכמו הלבוש לאדם, וראי' הא' נתבאר אצלו בפרק שישי ממאמר ו' הנ"ל, הראיה הב' שם פ"ח הראיה הג' שם פ"ט.

קיצור ממה שכתבתי כאן ביאור ראייתו הראשונה (א) כיון שניכר שהגלגלים נעשו בשביל תכלית שיצא מהן מוכרח שהם מחודשים, וראיה זו נמצא ג"כ במ"נ חלק שלישי פרק שלשה עשר.

פ"ב שהר"ר חסדאי, רצה להשיב על ראיה זו, והנוה שלום מאמר ראשון רפ"ט דחה דבריו.

פ"ג עוד הביא הנ"ש ראיה להחזיק דברי הר"ל כי התכלית של הדבר נמשך מהסבה הפועלת הדבר לא מהדבר עצמו, וא"כ מאחר שנראה שהשמים נעשו בשביל תכלית דבר שיאירו על הארץ ומהם ירד הגשם, ועוד רבות, א"כ תכלית זה ע"כ נמשך מהבורא ית' שפעל ועשה את השמים.

פ"ד עוד דחייה שדחה הנ"ש דברי הרח"ס. ובהג"ה נתבאר עוד ראיה להכריח החדוש, כי החי והמדבר ודאי מחודשים, שאל"כ ח"ו תאמר שיש קדום לקדום, היינו אב ואם של האנשים הקדומים, עד"מ, א"ו הם מחודשים, וכיון שעתה אין מתחדש חי או מדבר, בלי זכר ונקבה, א"כ ע"כ שלא נתחדשו רק בעת חידוש כל העולם.

פ"ה יתבאר איך בהשמים יש תכלית וכוונה בכל פרט והוא בשביל להשלים אלו הנמצאים שבארץ מין האדם ודצ"ח, וא"כ מספר הראיות שהם מחודשים כנ"ל פרק א' הם רבים כמספר התכליתים שבכל גלגל וכוכב.