כה, ב

המלובש בשמים וארץ הוא בעל גבול, וכ"ד ארסטו והרמב"ם ג"כ, ולכן חייב מזה רס"ג שיש להן התחלה וסוף והעולם מחודש, דאל"כ הרי נמנע שהתקיימו זמן בלתי מוגבל ע"י כח המוגבל שבהם.

(ב) וכעין זה הכריח הרמב"ם פ"א מהלכות יסוה"ת דין ה' ממה שהגלגל סובב תמיד, ועל כרחך הכח המסבב אותו אי אפשר שיומשך מהכח המלובש בגלגל שהוא כח מוגבל בהכרח כיון שמלובש בהגלגל שהוא גוף בעל גבול וא"כ גם הכח המלובש בו הוא בעל גבול. וא"כ מלבד שיש ממנ"פ, אם השמים מחודשים כמו שהכריח מזה רס"ג כנ"ל, א"כ על כרחך יש להם בורא ומחדש, ואת"ל שאינן מחודשים ודלא כרס"ג, משום שי"ל אף שכחם בעל גבול, ואי אפשר בשום אופן שיתקיימו בכחם זמן בלתי מוגבל כמ"ש הרס"ג שזה אמת אף לדברי הרמב"ם שנמשך אחר דעת הפלסוף, מ"מ י"ל שנתקיימו זמן בלתי מוגבל ע"י כח השם יתברך שהוא מסבב כן את הגלגל מעולם, א"כ מוכרח מזה עכ"פ מציאות השם יתברך, ושכל המציאות לא נמצא כי אם מאמתת המצאו, ושהוא מסבב הגלגל ומקיים אותו בכל רגע, ואחר שיכריח מזה מציאות הש"י ושהוא המסבב הגלגל, אזי יכריח אח"כ בשאר ראיות שהגלגל מחודש ממש, זהו שטת הרמב"ם, ולבד זה ירוויח מזה ההכרח שאף לפי האמת שהגלגל מחודש אין הענין שמסבב בכחו המוגבל אלא כי סיבובו ע"י כח הבלתי מוגבל הנמשך בו מהש"י כמאמר המחדש בטובו בכל יום תמיד מע"ב, ולכן לא מתחלש כח סיבובו אחר שנים רבות, וגם יוכל להיות שהקב"ה יתמיד כן מציאותו לעולם אם לא ירצה להחריבו ולהחזירו לאין ואפס, והכל מפני שהסיבוב שלו אינו בכחו לבד כ"א הש"י בציוויו מניע אותו תמיד ועיין בסש"ב ח"ב פ"ב.

(ג) ומ"מ סברת רס"ג שמכריח מזה החדוש לגמרי אמיתית ונכונה יותר, דאילו לדברי הרמב"ם שהם כן מעולם בכח השם יתברך, א"כ נתן הש"י בבעל גבול כח בלתי בעל גבול ממש היינו שהבעל גבול שהם השמים והארץ נתקיימו זמן בלתי בעל גבול בפועל, ולא נחלש כחם זמן בבע"ג, א"כ זהו ממש בחינת כח בלתי בעל גבול, ושיהיה כח זה בבעל גבול, זהו כמו נמנע יותר מהכנסת פיל בנקב המחט מבלי שירחיב נקב המחט ומבלי יקצר גוף הפיל שחשוב נמנע אצל הפלסופים, וכ"ש הקיום לבלי גבול, שיכנס תוך הבעל גבול. ומ"ש בספרים שרבים מהנבראים ומחודשים יוכלו להיות נצחיים אם ירצה הבורא יתברך לקיימם תמיד, זהו שאני שמ"מ לא יעבור עליהם זמן בלתי בעל גבול בפועל כלל, רק זמן מוגבל אלא שלא יכלה זמן קיומם, וכיון שלא יעבור עליהם זמן בלתי בע"ג בפועל אין זה נמנע, שהרי לא נכנס עדיין בחי' בלי גבול ממש תוך הבע"ג, משא"כ לפי סברת ארסטו עבר על השמים זמן בבע"ג בפועל א"כ נכנס כבר בפועל בגוף מוגבל כח החיות בלתי מוגבל וזה יש לנמנע טבע קיים.

[zman_begin]ב.[zman_end]

המופת השני דרס"ג והוא ממה שאנו רואים החבור וההרכבה, בדצח"מ ובארץ ובשמים, והחיבור וההרכבה הוא ענין חדוש והתהוות, ומזה מבואר שהעולם מחודש, וכן הח"ה שער א' ספ"ה סמך להכריח החדוש מראיה זו:

(ב) גם נראה שהחבור וההרכבה יש בה ג"כ כוונת מכוין בשביל תועלת אחד ע"ד שכל העולם נברא לצוות לזה, וא"כ בהכרח שחבור והרכבה זו הוא מפעולת פועל שחברו והרכיבו, נוסף על ראיות החבור וההרכבה מצד עצמה:

(ג) והח"ה ביאר עוד ענין ההרכבה שעל שמים וארץ יחד אשר אור השמש זורח