יז, א

לומר פעולת פועל בדבר שלא קדמו ההעדר כלל ולא נתחדש בו דבר, זהו שני הפכים בנושא אחד, ותרתי דסתרי. וכ"כ הרמב"ם במ"נ ח"ג פי"ג וז"ל ודע כי מן הגדולה שבראיות על חדוש העולם למי שמודה על האמת הוא מה שיעמוד עליו המופת בנמצאות הטבעיות כי לכל דבר מהם תכלית אחר ושזה מפני זה והיא ראיה על כוונת מכוין ולא יצוייר כוונה רק עם התחדשות מחדש עכ"ל. וע' עוד במ"נ ח"ב פי"ט כ"ב כ"ד.

ובח"ה ש"א ספ"ו כ' ויש בני אדם שאמרו שהעולם נהיה במקרה מבלי בורא שהתחילו ויוצרו שיצרו. ומן התימה בעיני איך תעלה בדעת מדבר בעודנו בבריאותו מחשבה כזאת כו' ואיך יוכל לומר שיהיה מבלי כוונת מכוין ומחשבת חכם בעל יכולת כו' עכ"ל ופי' המפרשים המ"ה והמר"ל שבא לדחות בזה דעת מאמיני הקדמות. ואמנם בס' האמונות לרס"ג מ"א פ"ד^* הביא שם דעת המקרה בפ"ע והדעת התשיעית כו' והדעת השמיני כו' והדעת העשירי כו' ע"ש, וא"כ ד' ח"ה הנ"ל הם דחייה נגלית לדעת המקרה, אבל באמת הוא ג"כ דחייה לדעת הקדמות כמש"ש הח"ה בסוף דבריו. ומש"ש הרס"ג והרביעי' מהתחלפות התנועות כו' ענין זה הוא מ"ש הרלב"ג פ"ח ד"ה וכבר יתבאר כו'. (קיצור, כיון שניכר שהגלגלים נעשו בשביל תכלית שיצא מהם מוכרח שהם מחודשים. כמו הבית שעל כרחך הוא נתהוה ע"י הבונה ומפעולת פועל כיון שאנו רואים בו מכוון. כ"ש וק"ו השמים והארץ שיש בהם מכוון יותר וכ"כ הרמב"ם במ"נ ח"ג פי"ג וכ"כ הח"ה ש"א ספ"ו).

ב (ספר נוה שלום^* מאמר א' רפ"ט) והר' חסדאי השיב על ראיה זו ואמר שסגולה זו שייחד הר"ל^* להוה ומחודש שבו יתכן שנעשה לתכלית מה. זה יוכל להיות ג"כ גם בדבר שאינו מחודש כי אם שנאצל מבעל שכל המאצילו אף אם אצילות זו אינו מחודש רק ע"ד אצילות אור וזיו השמש מהשמש. עכ"ז אם הי' יצוייר שהשמש בעל שכל שפיר י"ל שאצילות הזיו והאור ממנו אף שלא קדמו ההעדר עכ"ז יהי' לתכלית מה וכוונת מכוין כיון שהמאצילו הוא בעל שכל, משא"כ בהמשכת הזיו מהנר וכן הזיו מהשמש כיון שהשמש והנר אינן בעלי שכליים ודאי אין שייך כוונת מכוין. אבל בשהמאצילו בעל שכל אז אף אם אצילות האור ממנו אינו מחודש כלל כ"א קדמון כמו המאצילו יוכל להיות שיש באצילות זו כוונה ותכלית, אלו דבריו. והוא המחבר נ"ש השיב ע"ד הר' חסדאי שדבריו אינן אמיתיים, והצדיק דברי הר"ל והרמב"ם, ואמר שהדבר שימשך על צד החיוב כמו אור השמש מהשמש, אע"פ שיאצל מבעל שכל היינו כשנאמר עד"מ השמש הוא בעל שכל עכ"ז כיון שהמשכת האור והזיו הוא על צד החיוב, א"א שיהי' בהמשכת הזיו תכלית עד שיאמר שמתאצל ונמשך בשביל תכלית מה, והוא כי התכלית והמכוון יורה על פועל ברצון והוא אשר יפעל לתכלית מה, משא"כ בפועל על צד החיוב. ולכן לא נאמר באש כששרף למה פעל השרפה מאחר שפועל השרפה מתחייב מהאש בטבע לא לכוונה ממנו. כן לא נאמר בשמש בעת עלותו על הארץ למה פעל האור ולאיזו כוונה, מאחר שהאור מתחייב ממנו ואי אפשר חלוף זה. וכן הבעל שכל אם נניח שהמשכת מושכל המציאות הזה מתחייב ממנו ואי אפשר שירצה חלופו ושלא יומשך המציאות הזה ממנו כ"א שמחוייב שיומשך כמו המשכת האור והזיו מהשמש, לא יאמר בו שלאיזו תכלית נתחייב ממנו, שהתכלית והמכוון לא שייך כ"א לכל מחודש שנעשה בכוונת שכל, דהיינו שקדם ההעדר להתחדשות זה, שעי"ז שייך לומר שנתחדש ברצון ובבחירה, ואזי דוקא שייך שיהי' לכוונה ותכלית מה. משא"כ הדבר שלא נתחדש א"כ אין התהוותו כלל ע"י רצון ובחירה כ"א בדרך חיוב, כשרפה מאש, לא יבוקש לו תכלית, אף שנמשך מבעל שכל. כיון שאין ההמשכה ע"י בחירה ורצון כלל, אין לשכל וכוונה מבוא בזה. ולזאת הנה הנאצל על צד החיוב כשיאמר בו היה לתכלית