תכ-ב

תכ-ב

וכמה חרב חדה מונחת על צואריהם, ומזלם חזי, ואעפ"כ לא ימנעו עצמם מן הרחמים, והם יבכו בלב שלם.

הלא ראש השנה הוא יום טוב, ובמשנה יום טוב של ר"ה, והוא יום שמחה, ע"כ אומרים שהחיינו. ומ"ש האריז"ל לבכות, הוא עבור גלות שכינה וכו' וכדי שידונינו הש"י לטובה. והוא שכ' לכו אכלו משמנים וגו' ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם, והבכיה שבוכין הוא בכיה של שמחה על שהחיינו והגיענו. ע"כ ראוי כיון שהוא יום שמחה ראוי לזכור ירושלים, כמ"ש אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, שקבלנו זה בשבועה וקללה כמ"ש אם אשכחך ירושלים כו'.