תיד

תיד

מהבעש"ט זלה"ה ע"פ מהרי שלש סאים קמח סלת, וארז"ל הוא אמר קמח והיא אמרה סלת מכאן שהאשה עיניה צרה באורחים. והקושיא מפורסמת. ופי' הבעש"ט ע"פ משל, שהארי צוה ואמר לגוריו, אריות קטנים בנים שלו, ואמר להם תדעו שאתם הגבורים אשר מעולם, וכל הבריות מחויבים להתייראות מכם. פעם אחת הלכו האריות בבטחונם על גבורתם שאמר להם אביהם, ובאו לפלטין אחד חרב ובו היו כל מיני ציורים, וראו ציור א' על הכותל והנה שמשון הגבור עומד והורג את הארי וישסעהו כשסע הגדי. וכאשר ראו זה האריות הקטנים ברחו בבהלה אל אביהם, ואמרו לו הלא אדונינו אבינו אתה אמרת לנו שאנחנו הגבורים אשר מעולם כו', והרי ראה ראינו שם זה הציור אשר נבהלנו מאד, כי ראינו אדם א' עומד והורג את הארי וישסעהו כשסע הגדי. והשיב להם אביהם, אדרבה, מזה נודע גודל גבורתכם, שזה אירע פעם אחת בעולם, שאדם א' היה גבור מאוד ועשה פלא חוץ מהטבע להרוג את הארי, ע"כ מציירים אותו לחידוש ולפלא. וזה שאמרו, כיון שכתוב בתורה צדקות ונדיבות שרה, שהוא אמר קמח והיא אמרה סלת, מכאן שאשה אחרת עיניה צרה באורחים.