תיא

תיא

יחשוב שעולם הדיבור מדבר בו, עולם גדול כזה שבו נבראו כל העולמות, כדאי' בהבראם שהוא בה' מוצאות הפה, ועי"ז יחשוב בתפארתו ית'. כל חיות העולמות הוא מהדיבור, והדיבור הוא עולם היראה, וכביכול שכינה מצמצמת א"ע ושורה בדיבורו בפיו, כדאי' בס' יצירה קבען בפה. ואם הדיבור הוא כך, מה הוא עולם המחשבה, ועוד אורות מצוחצחות אשר אין סוף וחקר.

כשיתחיל לחשוב יאמר בלבו כי זה [צמצם א"ע כביכול] עולם המחשבה במוח, מדת חו"ב, עולם גדול כזה ראוי לבייש לפניו.