שצו

שצו

זלה"ה אהא> דארז"ל ופרעה הקריב שהקריב את ישראל לאביהם שבשמים כו'. לכאורה קשה, דא"כ לזכות יחשב לו שעל ידו נתקרבו לאביהם שבשמים, וזה אינו, לנצח נאבד זכרו. [ונ"ל דשמעתי מ] מורי בענין קשוטי הכלה, שמקשטין אותה בכמה מיני לבושין כדי שיבואו לקירוב הזווג ע"י שמצאה חן בעיניו ע"י הקשוטין, ובעת הזווג אישתלילו מלבושיהן בקירוב בשר כו'. ומבשרי אחזה אלוה כביכול, שהתפלה היא השכינה, כלה עליונה, והשושבין הוא הצדיק שעל ידו נעשה היחוד וזווג עליון, בתפלה מעומקא דלבא מייחד התפלה שהיא הכלה לאלהי ישראל, והוא זווג עליון, וע"כ קודם הזווג צריך לקשטה בכמה קשוטין ולבושין [וכנ"ל] . וצריך שתדע מה הם לבושין הגורם לקישוט, וע"כ נודע מה שמצינו כי הפרי הוא הצדיק, והלבוש אל הפרי הוא המוץ ותבן, הרשעים, שא"א בטבע הבריאה להוציא הפרי בעצמו בלתי לבושי המוץ ותבן, כ"א לעתיד [על דרך] שאחז"ל עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת [ויבואר זה אח"כ] , ובעת אשר שלט האדם באדם לרע לו, של השליט, והטעם בכתבים להוציא ניצוצי קדושה חיותו ע"ש. ולדברינו הנ"ל מבואר כי הרשע הנק' לבוש ומיצר להצדיק כדי שיקרא ממיצר, א"כ הוא קשוטי לבושי השכינה שגורם להתפלל ממיצר, ונעשה יחוד התפלה שהיא הכלה עם דודה, וכאשר נעשה היחוד אז כביכול אישתליל מלבושי' ויתפרדו כל פועלי און. ע"כ תוכן דבריו, הגם שאין זה לשונו, ודפח"ח.