שצא

שצא

[הנה תכלית הכל הוא היראה, כי אם אין יראה אין חכמה ספונה וחשובה כלל, ותכלית חכמה הוא יראה. הגם שצריך לעבוד הש"י באהבה ויראה, אין צריך לתפוס רק יראה, וממילא תשרה עליו אהבת הבורא ית', כי דרכו של איש וכו'. ובזה] הבחינה יבחין האדם את עצמו אם יש לו יראה בשלימות.

ונבין זה ממשל, אם אחד מן השרים עומד לפני המלך, ויעבירו לפניו דבר שהוא הגדולה שבתאוות, שאם לא היה עומד לפני המלך היה מתאוה לתאוה ההוא, עם כל זה בעמדו לפני המלך [נתרחק תאוות ה-] דבר ההוא, ודבר זה הוא מפני שכ"כ גדלה עליו הבושה והאימה מפני המלך עד שאינו רואה א"ע במדותיו, וכולם בטלו ממציאות נגד יראת המלך, כמו שאמרו רז"ל למה צדיק דומה לפני הקב"ה כנר לפני אבוקה, כמו שרגא בטיהרא לא מהני, ואינו עושה פעולתו כלל, כן מדותיהם אינם עושים שום פעולה בתאות העולם, כי תמיד הם בטילים ממציאותם מיראת הקב"ה.

.