שפו

שפו

פעם א' היה שובת הבעש"ט והיה בשבת בכפר אחד עם מנין שלו. ובהגיע עת השלש סעודות גם המחזיק הכפר קיבץ כמה אנשים הכפרים וישב ואכל ושתה עמהם בזמירות שירות ותשבחות, וראה הבעש"ט זלה"ה שהוא מקובל מאד למעלה. וקראו אחר הסעודה ושאל אותו, מאיזה טעם אתה עושה זה לבזבז כ"כ על סעודה ג'. והשיב, הנה שמעתי העולם אומרים תצא נשמתי בין אנשים מישראל, והנה שמעתי שבשבת יש לכ"א מישראל נשמה יתירה ובמוצאי שבת יצאה ממנו, ואמרתי גם אני תצא נשמה יתירה שלי בין אנשים מישראל, ע"כ אני מאסף אנשים מישראל כו'. והנאו הדבר מאד.