שסו

שסו

ז"ל> [דשמעתי ממורי ] פירוש משנה דאבות [פ"ב] והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה כו' וכל דבריהם כגחלי אש. וביאר כי [התנאים] נהגו לומר מלתא דבדיחותא קודם הלימוד, והטעם כי יש קטנות וגדלות בעולם שנה ונפש, וע"י מלתא דבדיחותא עולה מהקטנות ומתדבק בגדלות. והנה בזמן הגדלות שיש בעולם, דהיינו שיוכל ללמוד ולהתפלל בדחילו ורחימו ויודע כי הוא מדבר עם המלך הגדול ומתדבק בו ית', אין תענוג גדול יותר מזה, והוא בחי' הגדלות. משא"כ בימי הקטנות שיש בעולם, אז צריך האדם מלחמה כדי שיוכל להתקרב אליו ית', וזהו עיקר השכר שיש לאדם שעושה על צד ההכרח, שלא יוכל לעשות הטוב בפועל, מ"מ בלבי צפנתי אמרתיך ומבחוץ יעשה ענינים גשמיים. וזהו שארז"ל בענין תורה ומלאכה שיגיעת שניהם משכחת עון. וגם ע"י ספורים שמספר עם חבירו יכול לעשות עי"ז יחודים, ופי' בש"ס דר"ה שהיה נחמיה מספר עם המלך [ארתחשסתא] ואז [ועי"ז] היה מתפלל להש"י, וד"ל וכיו"ב הרבה.

ובזה יובן והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים, ר"ל כשהם בגדלות ועוסקין באור תורה ותפלה, שהם מתלהבין באור אש ממש, פשיטא דתהוי מתחמם כנגד אורן. אבל הוי זהיר בגחלתן, ר"ל כשהם בימי הקטנות שאין להם אור להתלהב באור פנימי וירצה התלמיד ללמוד ממנו מה שעוסק בגשמיות, ואינו יודע מה שמקיים הרב אז בלבי צפנתי אמרתיך לעסוק בגשמי ומכוין בפנימי ורוחני, והתלמיד ילמוד ממנו מה שנגלה לו עסקו בגשמי ויענש, שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקר"ב, ר"ל שמקרב ז' מדריגות שכל א' נכלל מעשרה ונק' ע' קרב, שמקרב ז' מדריגות אלו לשרשן, והתלמיד אינו יודע מזה וסובר שהרב עוסק בגשמי כפשיטתו, ודפח"ח.